בן הזקונים של שרונה ודוד (דדי). נולד ביום י"א באלול תשס"ב (19.8.2002) בנוף הגליל (אז – נצרת עילית). אח קטן למאי ולבר.

דור גדל והתחנך בנוף הגליל, למד בבית הספר היסודי המקומי ובתיכון "אורט" על שם יגאל אלון בעיר. ילד שקט, ביישן אך חברותי, שהיה אהוב על כל סובביו. עיניו הכחולות והגדולות, שהביטו על העולם במבט שכולו טוב, נתנו הצצה לנפשו הרגישה והעדינה, אשר הובילה אותו תמיד לקחת אחריות, לעזור, להתנדב ולתרום.

כשהיה בחטיבת הביניים, הצטרף לתנועת הנוער "כנפיים של קרמבו", המשלבת צעירים עם ובלי צרכים מיוחדים. עם הזמן שימש גם כמדריך וכרכז תקשורת והפך לחלק משמעותי בסניף התנועה המקומי.

"הכרתי אותך כשהייתי רכז ב'כנפיים של קרמבו' ואתה היית בכיתה ח', חונך בסניף. ילד יפה עם עיניים יפות", כתב דוד, רכז בתנועה. "אחרי זה הפכת להיות רכז תקשורת, אהבת לצלם ולכתוב, ובכיתה י' הפכת להיות מדריך של שכבה ז'... וכמה שהם אהבו אותך. למרות שהיית מעופף, והיה צריך להזכיר לך כל דבר מאה פעם, היה בך קסם שהחניכים שלך קלטו ישר. ולא היה לך קל... הדרישות שלי היו לפעמים יותר מדי בשבילך, אבל אני לא ויתרתי, כי ידעתי שאתה מסוגל".

כשהיה בתיכון, השתתף במיזם החינוכי "לגעת באופק", שהוקם על ידי עמותת "פתחון לב" במטרה ללוות צעירים בפריפריה הגאוגרפית והחברתית, להעצים אותם ולהכשיר אותם להפוך למנהיגים. במסגרת המיזם, לקח חלק במגוון יוזמות והתנדבויות למען הקהילה.

עם סיום התיכון, החליט לדחות את הגיוס בשנה והצטרף לסניף "גלאון" של המכינה הקדם-צבאית "נחשון", הממוקם סמוך לקריית גת. הלימודים במכינה אפשרו לו להמשיך לתרום מעצמו למען הקהילה, וחיזקו אף יותר את ערכי אהבת האדם, הארץ והמדינה שעליהם גדל.

"היה לנו דגל ישראל במכינה, הדגל היה קרוע ובלוי", מספר אביחי, מנהל הקבוצה של דור במכינה. "דור העיר לי שהדגל קרוע. תכלס, לא עשיתי עם זה כלום. הסכמתי איתו אבל לא עשיתי כלום. יום ראשון אחד כשהחניכים חזרו מהבית, מחופשת סופ"ש, אני מגיע למכינה לומר שלום, אני רואה את דור למעלה על הגג. בהתחלה רציתי לכעוס עליו, אבל הוא חייך חיוך ענק עם עיניים כחולות נוצצות ואמר: 'אביחי החלפתי את הדגל אפשר להמשיך'".

דור אהב את ארץ ישראל ואת מדינת ישראל בכל ליבו, ומילדות חלם להיות לוחם.

ב-18.8.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "גולני". עם סיום ההכשרה יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה) ולאחריו שובץ כמ"כ בצוות אלון בפלוגה מבצעית ב', "זאבי הדממה", של גדוד 13. מתחילת דרכו כמפקד היה נאמן לעצמו, לא חשש לפעול בדרך שונה מהמקובל, והפך למפקד נערץ, מצטיין, אהוב הן על פקודיו והן על מפקדיו.

"בימים הראשונים שלו כמפקד", מספר אחיו הגדול, בר, "הוא אמר לי: 'בר, אני לא הולך להריץ אותם ולהיות קשוח איתם. אני אקשיב להם ואבקש שישתפו אותי בתחושות שלהם. אני רוצה להכיר את האנשים שאני עובד איתם'".

הוא הקפיד להכיר את חייליו לעומק, לדעת מה המצב הכלכלי בבית, לשמוע אם יש בעיות עם ההורים או דברים אחרים שמטרידים אותם, ועל אף שכמפקד לא נדרש לעשות זאת, נהג לעזור להם באופן קבוע בשמירות ובתורנויות.

"בימים הראשונים הם לא ממש 'שמו' עליו", מספר בר, "אבל בהמשך הם למדו להעריך אותו... הם התחברו אליו והרגישו בנוח לשתף אותו בדברים האישיים שלהם והם מילאו כל משימה שהוא נתן להם. הייתה לו גישה כל כך חיובית, והוא דיבר איתם כמו חבר. תמיד צחקנו בבית שהוא מדבר איתם כאילו הם חברים שלו ולא חיילים שלו, והתשובה שלו הייתה תמיד: 'הם לא חיילים שלי, הם האחים שלי'".

הצניעות וטוב הלב היו המאפיינים הבולטים שלו. מכריו מתארים אותו כ"לב טהור", מלאך שהתהלך על פני האדמה בפשטות ובאצילות, שופע כבוד, סבלנות וסובלנות. בכל הזדמנות שהייתה לו, קידם את עשיית הטוב וראיית החלש. החיוך הכובש שלו והיותו איש שיחה נעים ומרגיע, שמשרה תחושת ביטחון על סובביו, אפשרו לו לחדור לכל לב ולהסתדר עם כל אדם שפגש.

המוזיקה הייתה אחת מאהבותיו הגדולות, ובעיקר אהב לנגן בגיטרה ולתקלט.

כאשר הציב לעצמו מטרה, פעל להשגתה במסירות ובדבקות. אחד החלומות שלו היה לצאת אחרי השחרור לטיול מסביב לעולם עם אחיו בר, אשר עמו היה לו קשר קרוב במיוחד.

בחיי היומיום, שאב סיפוק מרגעים קטנים של קרבה למשפחה, כמו לשבת עם אימו לכוס קפה כשהיא חוזרת מהעבודה, ולדבר איתה על היום שלה ועל איך היא מרגישה. הוא היה קשור מאוד לבית ולמשפחה, והציב אותם תמיד לפני הכול.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

את סוף השבוע של שמחת תורה דור היה אמור לבלות בבית, אך החליט להישאר עם חייליו במוצב נחל עוז ולעזור להם בתורניות השמירה. בשבת בבוקר, כשהחל מטח הרקטות, רץ עם חיילים נוספים למיגונית. כשהתקבלו התראות כי מחבלים עומדים לתקוף את המוצב, החלו להינתן פקודות היערכות לחיילים. אחד מפקודיו של דור רץ לאייש את עמדת הש"ג בכניסה לבסיס, ודור מיד הצטרף אליו ולחייל נוסף שהיה בעמדה.

על אף שהבין שמדובר באירוע לא שגרתי, רצה שבני משפחתו יישארו רגועים ושלח לאחיו הודעה: "הכול טוב איתי אם שמעת משהו".

במשך כשעה ניהלו השלושה קרב גבורה מול עשרות מחבלים שתקפו את הבסיס, עד הכדור האחרון. דור נפל בקרב, ככל הנראה מפיצוץ רימון שנזרק על ידי המחבלים.

סמל ראשון דור לזימי נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בכפר תבור. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

אביו, דדי, כתב ביום הולדתו, שחל כחודש וחצי לאחר נפילת בנו: "מנסה להבין את היום הזה, איך ואם אפשר בכלל. בכל שנה דור הפתיע אותי בברכה שלא הייתי יכול לא לבכות, על החברות שלנו ועל החיים בכלל, וכמה שהוא חיכה ליום הזה רק כדי לברך אותי. אז דור שלי, גם בלי הברכה שלך שאני כל כך מצפה לה והיא לא תגיע, אני יודע שאתה למעלה מברך אותי עכשיו ושומר עלי. אני כל כך מתגעגע אליך. זה לעולם לא יהיה אותו דבר דורי".

"דור ואני היינו הכי כנים אחד עם השני, וכמעט ולא היה משהו שלא דיברנו עליו, חוץ מדבר אחד – מה נעשה אם למישהו מאיתנו יקרה משהו", אמר בר, אחיו. "בסופי שבוע שבהם הוא היה חוזר הביתה מהצבא, לא היינו נפרדים. מהרגע שבו קמנו בבוקר ועד הרגע שבו היינו הולכים לישון, היינו ביחד. כשהוא היה בצבא, היינו מדברים לפחות פעמיים ביום ומאז שהוא נהרג – אני מרגיש כאילו תלשו ממני את החצי השני שלי".

"דורי שלנו", כתבה טוהר, בת דודתו, "העיניים שלו אומרות הכול. הוא הילד הכי גברי והגבר הכי ילדי, לב זהב. אני לא אשכח שבהלוויה של סבתא שלנו התלבטנו מאוד אם לנגן יחד שיר שהיינו מאוד מחוברים אליה דרכו... דור אמר לי כמה פעמים בלי הפסקה: 'אני איתך בזה, תנגני ואני מצטרף, את לא שרה לבד', וכך היה. בן דוד שלי שקטן ממני בכמה שנים, אמא לילדה ונער בן עשרה מעודד אותה ובמבט אחד מרגיע, בוטח. יש עוד כל כך הרבה סיפורים... איך שהיינו מגיעים כולם לבית של סבא וסבתא... דור ישר היה משחק עם הילדים ומשגע אותם, מתייחס אליהם, שואל שאלות עם העיניים הגדולות בתום ומכל הלב, יושב איתך בשיחה כאילו אין אף אחד אחר... הוא חסר כל כך באוויר של כולנו, כל נשימה כואבת... מלאך כחול עיניים במלוא מובן המילה".

"לקרוא לך 'חבר הכי טוב' זה לא יהיה נכון, כי אנחנו אחים", כתב ירין, "תמיד כשהסתכלנו אחד לשני בעיניים יכולנו להבין אחד את השני... נפלת גיבור וכמו גבר אמיתי, בקרב על המולדת, אתה מלח הארץ אחי. אני אתגעגע לשיחות שלנו כל יום, ללילות בלי שינה בגלל הנחירות שלך. ללשבת איתך לסיגריה ולדבר על החיים. לנצח כל אתגר ביחד... תודה שנתת לי זווית אחרת על החיים. תודה שידעת להקשיב לי לכל דבר ואיך להרים אותי מכל סיטואציה שהיינו בה. תודה על השמירות והסיורים שידעת להעביר לי בכיף. תודה שנתת לי כל כך הרבה דברים מבלי לבקש דבר. תודה שלימדת אותי מה זה להיות חבר אמת".

"סמ"ר דור לזימי מלח הארץ שלנו", נכתב מטעם בית הספר "אורט" שבו למד, "תראו אותו. יפה תואר, עם תום של נעורים. היה ואיננו. נשבר לנו הלב... דור אתה גיבור ישראל. תודה לך ולחבריך האמיצים והיפים על שהגנתם על כולנו. הכי טובים שיש לנו. כמה הצער גדול. עם ישראל כולו מודה לך ולכם, עם שלם בוכה וכואב... יהי זכרך ברוך. מלאך".

"דור יפה שלנו, ילד אהוב", כתבו מורות מבית הספר, "זכינו להכיר נער מדהים, מיוחד ומלא אהבה, טוב לב ועיניים טובות וטהורות. אהוב על כולם, נער ערכי, איכותי, תמיד הראשון להתנדב לעזור, תמיד שם את טובת האחר לפני עצמו. תמיד בטיולים היית דואג ורץ קדימה כדי לעזור, חושב על כולם, הלב של החבורה, הדבק. מלח הארץ, עשית מכינה, התרגשת כל כך לקראת השירות והתפקיד... בהתכתבויות האחרונות כתבת כמה אתה מחכה להשתחרר ולטרוף את האזרחות, כמה חלומות שנגדעו בצורה כל כך אכזרית... לעולם לא נשכח אותך".

בכפר תבור נחנך "מצפה דור", בו הוצבה אנדרטה לזכרו.

בט"ו בשבט, שתלה המשפחה עץ לזכרו בבסיס האימונים החטיבתי (בא"ח) של חטיבת "גולני".

מותג היינות Wine&Friends הוציא סדרה של ארבעה יינות לזכרו של דור – יין אדום, יין לבן יבש, יין לבן חצי יבש ויין רוזה.

אתר לזכרו של דור נפתח תחת השם "סמ"ר דור לזימי ז"ל הי"ד". באתר תמונות, סיפורים, אפשרות להדליק נר לזכרו ואף רשימת השמעה הכוללת את השירים האהובים עליו ביותר.

עמוד לזכרו נפתח גם באינסטגרם, תחת השם remember_dor_lazimi.