דן בנם של אביבה אסתר ורפאל יעקב (דוד). נולד ביום י"א באב תשנ"ט (24.7.1999) בבלגיה. אח לאלי, עדן ונועה.

דן גדל בבריסל שבבלגיה עד גיל שלוש. בשנת 2002 עלתה משפחתו לארץ והתיישבה ברעננה. החלטת ההורים לעלות לארץ נבעה מציונות ומאמונה שהם נותנים לילדיהם מתנה יקרה מפז – ילדות ישראלית.

ילדותו של דן עברה עליו ברעננה, ילדות ישראלית כפי שקיוו הוריו: משחקים בשכונה, חברות ב"צופים", כדורגל וחברים. הוא היה הכי טוב בכל דבר שרק נגע בו. בכל אחר הצהריים שיחק בפארק עם חבריו, הזמין אותם לישון אצלו או לארוחות שבת. הוא היה מוקף תמיד במעגלים רחבים של חברים – מהשכונה, מהצופים, מבית הספר ומהכדורגל – בזכות האישיות הכובשת שלו.

דן גדל והפך להיות "הכי ישראלי שיש". כאשר הוריו דיברו אתו בצרפתית, ביקש מהם לדבר בעברית, כי "אנחנו חיים בישראל". היה ילד טוב שלא צריך להגיד לו איך להתנהג. הוא כיבד את הוריו, הקשיב לעצותיהם ושיתף אותם בהתלבטויותיו.

הוא למד בבית הספר המדעי-טכנולוגי אמי"ת כפר בתיה, שם היה תלמיד מצטיין. מורתו תיארה אותו כ"שילוב מופלא של כישרונות" וסיפרה שהיה 'המושלם' של החבר'ה. אהוב על חברים ומורים, נעים הליכות כשחיוך מקסים נסוך על פניו. ידע להיות חבר ברגעים בהם נדרשת חברות אמיתית, תומכת ומחזקת. באמצעות האינטליגנציה הרגשית שניחן בה ידע לחוש מה עובר על אנשים סביבו מבלי שיצטרכו לומר דבר.

דן היה ספורטאי בולט. כבר בגיל צעיר החל לשחק כדורגל בקבוצת "הפועל רעננה" והתמיד בכך עד לגיוסו לצבא. מגיל שלוש-עשרה חלק עם חברו את עמדת הקשר האחורי בקבוצה, והפגין כישורים יוצאי דופן באופן שלא השאיר לעמיתו שום סיכוי לעלות להרכב הפותח. כולם ידעו שהוא "כוכב" שאלוהים נגע בו. בשלב מסוים הוצע לו לשחק בקבוצת "הפועל תל אביב", מה שהעיד על כישרונו יוצא הדופן. היה ברור שאם רק ירצה, הוא יוכל לשחק בנבחרת ישראל בלי מאמץ.

חבריו זוכרים אותו כמי שתמיד היה שם עבור אחרים וידע לתמוך ולעודד. באחת מהריצות בתיכון, חבר ביקש להיצמד אליו כדי להשתפר. תוך שניות דן כבר היה רחוק באופק, וכששאל אותו החבר בתסכול: "לא אמרת שרצים ביחד?" השיב דן בתמימות: "מתחילים בספרינט ואז שומרים על הקצב – ואם אפשר, מגבירים!". תשובה שסימלה את גישתו לחיים.

בהיותו בן שש-עשרה, בטיול עם קבוצת הכדורגל ללונה פארק, שיתף אותו אחד מחבריו בכך שהוא סובל מפחד גבהים. דן הבטיח לו שיהיה לצידו בכל המתקנים ויסייע לו להתגבר על הפחד לתמיד, וכך היה. דן האמין שאפשר להתמודד ולהתגבר על כל פחד אפשרי.

עם סיום לימודיו בתיכון למד דן במכינה הישיבתית הקדם-צבאית "אלישע " בבנימין. שם המשיך לפתח את כישוריו ואת אופיו החזק והיה מוקף חברים.

דן היה יפה תואר, עם עיני תכלת זוהרות, בלורית בלונדינית וחיוך כובש. אלו יחד עם חוש ההומור שלו הפכו לסימני ההיכר שלו. נוכחותו הבולטת וההערכה שזכה לה בכל מקום לא שינו את אופיו והוא נותר צנוע ועניו. בעל לב זהב שהיה מודל לחיקוי בלא שחיפש כבוד או מנהיגות.

בשנת 2018 התגייס דן לצה"ל ושירת כלוחם בסיירת "אגוז" של חטיבת "גולני", שם שימש כנגביסט חוד (נושא מקלע נגב). בצבא בלט ביכולותיו הפיזיות, בסיבולת, בחוזק המנטלי ובאופיו המיוחד. חברו מימי הטירונות סיפר על האימונים המפרכים בפלוגה ד' בבא"ח "גולני", פלגת "אגוז" - כאשר החיילים התאמנו, הזיעו וחיכו שיגמר, דן הביט בהם כשהוא מחייך וקורץ, מסמן שעוד מעט נגמר. כמו בתיכון, גם בצבא דן צלח את הקשיים הפיזיים והמנטליים ודאג לעודד ולחזק את חבריו. במהלך השירות הקפיד להתפלל מדי יום שחרית במניין, גם כאשר העיניים העייפות סיפרו שהוא עבר לילה ללא שינה.

לאחר השירות הסדיר יצא דן לטייל בעולם. באחד הטיולים באינדונזיה יצא לשייט וראה בסירה סמוכה אב ובנו שהחלו לטבוע. למרות שהסירה בה שט הייתה מלאה אנשים שהביטו באירוע דן, במעשה אופייני לו, היה היחיד שקפץ למים מיד ותוך סיכון עצמו הציל את האב ובנו.

במהלך השנים עבד דן כמדריך כושר ברשת מועדוני הכושר "ספייס" ואימן באופן אישי צעירים ששאפו להתקבל לסיירות מובילות בצבא. הוא פעל גם במסגרת "אקסלנט רעננה" המאמנת קבוצות לכושר קרבי. המתאמנים סיפרו שהרגישו בנוח להתייעץ איתו, לשתף ולשבת איתו לחומוס בימי שישי. הם סיפרו שדן היה תמיד היה עם חיוך ולימד את כולם מה זה להיות לוחמים אמיתיים. הוא היה בעל מוסר עבודה גבוה במיוחד וכשהחליט משהו - גם הר געש לא הזיז אותו. "אני מאחל לכל אדם להכיר דן משלו", כתב אחד מהמתאמנים.

דן נרשם ללימודי פיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב, שם התכוון לשלב את שתי אהבות חייו – ספורט ועזרה לאנשים. הוא שב לארץ בראשית אוקטובר 2023 מטיול בדרום אמריקה במטרה להתחיל את לימודי הפיזיותרפיה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

ביום 7.10.2023 התגייס דן למילואים ושירת עם חבריו כלוחם בגדוד 5037 של חטיבת "יפתח". הוא וצוותו שירתו בהגנה על גבול הצפון עד שנקראו להילחם בקרבות במרכז רצועת עזה.

ביום שישי, בי"ב בטבת תשפ"ד, 12 בינואר 2024, נפל דן בקרב במרכז רצועת עזה. הוא זיהה ירי רקטות נגד טנקים לכיוונם והספיק להזהיר את חבריו לצוות ואף לדחוף חבר מהצוות אל אחורי מחסה. דן נפגע מרקטה נגד טנקים ונהרג במקום.

רב-סמל ראשון דן ווידנבאום נפל בקרב ביום י"ב בטבת תשפ"ד (12.1.2024). בן עשרים וארבע בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי ברעננה. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.

אביו, רפאל יעקב, כתב בהספדו: "יצאת לקרב ואף פעם לא סיפרת לנו את האמת על כל מה שעשיתם... רצית להגיע גבוה והיית נגביסט חוד של הצוות שלך, לוקח עליך את כל הסיכונים. אנחנו מחבקים בשמך את כל החיילים שאיתם נלחמת ואת כל חיילי ישראל הגיבורים שממשיכים להילחם על החופש שלנו לחיות כאן".

אמו, אביבה, ספדה לו: "תעזו לחיות בגדול, כמו שדן העז לאהוב, לחבק, לטייל ולחלום... תודה לדן, שבחר בי להיות אמא שלו, שידע שאולי אצליח לעמוד גם בתפקיד החדש".

עוד כתבה האם: "שנייה, שעה, יום, חודש, והנה אנחנו שנה אחרי/ לפני שנה, עוד פחדתי לאבד אותך/ לפני שנה, ידעתי שאתה עסוק במשימה להגן על העם שלך/ לפני שנה, עוד העזתי לחלום על מה שיבוא אחר כך, אחרי המלחמה/ בשנה אחת, הכול השתנה/ חיינו השתנו, וקיבלתי על עצמי להשתנות יחד איתם/ כי ככה היית רוצה, נסיך שלי/ כי ככה היית – תמיד קדימה, עוגן של כולם, ולא מפחד.

בדרך לשם, אני כאילו נוהגת לראשונה בדרכים החדשות של חיי/ שם אני שומעת את צפצופי הזיכרונות שמקשטים את פניי בדמעות/ בדרך אני רואה את הפקקים של הלב שלי, שפועם חזק/ אני מרגישה את כובד רגשותיי/ אני טועמת ניסיונות חדשים, ביניהם לקבל את מה שאי אפשר לקבל/ כי, דנוש, האמת היא שאתה לא תחזור מטיול/ לא אשמע אותך מזייף שירים באמבטיה / לא נכין לך סטייק טוב / ולא תקרא לי 'מאם' הקטנה שלך.

החיים – האוטוסטרדה הענקית הזו – מצוירים על ידי האדם, אבל מנוהלים על ידי הקב"ה / החיים, שאנחנו חושבים שאנחנו מנהלים, הם בעצם שיעור של ענווה / שיעור של אהבה/ שיעור של אחריות/ שיעור של אהבת חינם/ שנה שאני נוהגת בדרך החדשה שלי/ ומרגישה שאין מקום בעולם לברוח מהחיים ומהרגשות שלנו/ כל אחד עם החיים שלו/ עם הסיפור שלו/ כל סיפור חשוב/ כי החיים מבקשים מאתנו לקחת אחריות ולחיות אותם בעוצמה – בדיוק כמו שעשית, נסיך שלי".

להנצחתו של דן יזמו הוריו את "סיירת החיבוק", קמפיין בו הם מבקשים מכל אחד לחבק את מי שלידו ולהעלות תמונות לרשת. "חיבוק זה לתת מקום לאחר, זה להגן עליו, זה לגרום לו לחייך. זה לא רק משהו פיזי – זה לתת מהלב", הסבירה אמו.

דן הונצח באנדרטת חיל הכללי בתל השומר.

לזכרו של דן הופצו מדבקות "תהנו מהחיים ואל תשכחו לחייך", "תחבקו את מי שלצדכם".

לימוד ליל שבועות הוקדש לזכרו והשיעורים שנלמדו בו הוצאו בחוברת להנצחתו.

במרתון ירושלים 2024 רצו חבריו ובני משפחתו לזכרו.

עמוד לזכר דן הוקדש בדף הבית של אתר האינטרנט של הפקולטה למדעי הבריאות באוניברסיטת תל אביב, בה התעתד ללמוד.