דן, בן גרטה וקרול, נולד ביום כ"ח בחשון תש"ח (11.11.1947) בבוקרשט שברומניה, שם למד בבית-ספר יסודי ובבית-ספר תיכון להנדסאים. בשנת תש"ל עלה לארץ והחל לעבוד כהנדסאי בניין במשרד "סולל-בונה" בפתח-תקוה.

דן גויס לצה"ל בשלהי אוגוסט 1971 והוצב לחיל הרגלים.

בשל סיבות בריאות שוחרר לפני המועד ושב לעבודתו בסולל-בונה. בפברואר 1973 נשא לאישה את חברתו נדיה, והשניים התגוררו בהרצליה. כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה כבר בשירות מילואים, מאחר שנקרא עוד בחודש ספטמבר. יחד עם יחידתו ישב במעוז "מילנו" על קו תעלת-סואץ. ביום י"א בתשרי תשל"ד (7.10.1973) תקפו המצרים את המעוז בכוחות גדולים. במהלך קרב ההגנה על המעוז נפגע דן ונהרג בהשיבו מלחמה מעמדתו. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "דן גילה אומץ-לב ותושייה בקרב. הוא פעל תוך חירוף-נפש וסיכון עצמי;" כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "דן היה חייל מסור וחבר נאמן. הוא היה אהוד על מפקדיו ועל חבריו לנשק".