בנם הבכור של טובה ושלמה. נולד בשנת תשי"ז (1957) בלוד. אח ליורם ואיציק.

דניאל, שנקרא דני בפי משפחתו, גדל והתחנך בלוד. למד בבית ספר יסודי בעיר, ובתיכון למד בבית ספר "אורט" רמלה וב"עמל" ברחובות.

הקשר שלו עם בני המשפחה המורחבת היה קרוב, ובצעירותו יצא עימם לעיתים קרובות לטייל.

המשחק האהוב עליו היה כדורגל. עד גיל שמונה-עשרה שיחק במחלקת הנוער של לוד.

עם גיוסו לצה"ל שובץ בחיל החימוש (לימים חיל הטכנולוגיה והאחזקה). בתום שירות החובה קיווה להמשיך לשירות קבע, אך במבדקי הכשירות להמשך השירות אובחן במחלת קדחת השיגרון (ראומטיזם), הוכר כנכה צה"ל והשתחרר מהצבא.

בשנת 1982 הכיר את מרים בחתונה של קרובת משפחה והשניים החלו להיפגש באופן קבוע והיו לבני זוג.

כעבור שבעה חודשים, במרץ 1983, נישאו, וקבעו את ביתם בפרדס חנה. מרים סיפרה שזכתה בבן זוג תומך ושהזוגיות שלהם הייתה מאפשרת ומשוחררת כך שכל אחד נהנה מחופש אישי.

נולדו להם בת ובן– עינת ועמית. הקשר בינו לילדיו היה קרוב, והוא דאג להם מאוד.

דניאל עבד במגוון עבודות במועצה המקומית פרדס חנה-כרכור, בהן – מחסנאי, איש אחזקה בבית ספר "אלונים", מוקדן במוקד העירוני ומנהל התחזוקה של אצטדיון הכדורגל.

בזמנו הפנוי התנדב לתפקיד מנהל קבוצת הכדורגל "מ.ס. פרדס חנה-כרכור", כן מונה לחבר הנהלה במועדון הספורט המקומי מטעם ההתאחדות לכדורגל בישראל.

לאחר עשרים וחמש שנות עבודה במועצה המקומית פרש לגמלאות בפרישה מוקדמת בשל החמרה במצבו הבריאותי. עם זאת, לא חדל ממעורבות בקהילה: סייע והפגין נוכחות באצטדיון, המשיך להתנדב בבית הספר לכדורגל בניהול הכספים ובעזרה בלוגיסטיקה בשיתוף עמית בנו, ויצא לסיורים במסגרת המשמר האזרחי של משטרת ישראל.

בחלוף השנים עבר ארבעה ניתוחי לב, וההידרדרות במצבו התבטאה גם במחלת כליות שבעטיה נזקק לטיפולי דיאליזה מתישים.

דניאל וויפרבניק נפטר ביום י"ג באב תשע"א (12.8.2011). בן חמישים וארבע בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בפרדס חנה. הותיר אישה, בת ובן, הורים ושני אחים.

על מצבתו חקקו אוהביו: "איש יקר אישי ואהובנו, אתה הרוח הנושבת בלבנו".

בתו עינת כתבה: "אבא יקר שלנו, אתה חסר לנו מאוד. לא נשכח לעולם. מתגעגעים מאוד ואוהבים. תמיד תישאר בליבנו. שנשמתך תהיה צרורה בצרור החיים. מתגעגעים".

בנו עמית כתב: "אבא שלי היקר, אין יום שלא חושב עליך. תמיד תישאר בליבי".

דניאל מונצח בבית יד לבנים בפרדס חנה.