בנם של איריס וצוריאל. נולד ביום ח' בכסלו תשנ"ו (1.12.1995) בראש העין. ילד שלישי במשפחה, אח לטל, רואי ויהונתן אורי.

דניאל גדל והתחנך בראש העין. למד בבית הספר היסודי "צורים", ובכיתה ז' החל את לימודיו בבית ספר על-יסודי בגבעת שמואל.

מגיל שבע לערך החל לנגן בפסנתר והיטיב בכך. גם בציור הפגין את כישרונו.

בשעות הפנאי שיחק במחשב ועסק בפעילות גופנית, בייחוד בכדורגל.

בעלי חיים היו אהובים על דניאל, ופעמים רבות חס על גורי חתולים שמצא, אסף אותם לביתו וטיפל בהם במסירות. בשל אהבתו לבעלי חיים אף חשב לשרת בצה"ל ביחידת "עוקץ".

בתום לימודיו ביקש להתגייס לחטיבת "כפיר", ובנחישות פעל כדי לקדם את מטרתו, למשל שלח מכתבים לגורמים הרלוונטיים בצבא. ואכן, ביום 15.3.2015 התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם בגדוד "שמשון" של חטיבת "כפיר" בחיל הרגלים.

דניאל, צעיר נוח לבריות, חכם, עדין ורגיש, היה צנוע ומופנם ולא הרבה לפתוח את סגור ליבו. חיוכו הביישני והתמים המס את ליבם של הסובבים אותו. יושר וחוש צדק אפיינו אותו, ותמיד הביע נכונות לעזור למי שנזקק לכך.

טוראי דניאל סדומי נפל בעת שירותו ביום ח' באלול תשע"ה (23.8.2015). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בראש העין. הותיר הורים ושלושה אחים.

כתבה אימו: "דניאל האהוב, תמיד ידעתי שאתה ילד של אור עם חיוך ביישני שמאיר כל חדר כשאתה נכנס, אבל לא ידעתי עד כמה אתה נשמה גבוהה עד שלא הלכת מהעולם הזה. בחרת לא לשתף את מסתרי ליבך, כי היה שם עולם שלם שלא ידעת איך לתקשר אותו עם הסביבה, עולם של עומקים ורבדים שרוב האנשים לא ידעו להכיל. אני מתגעגעת בלי סוף לחיוך, לעדינות ולנועם של אישיותך. לא היית צריך לעשות הרבה – רק לחייך, ואני הייתי נמסה ... אני מודה לך על מי שהיית בעולם הזה עבורי ועל זה שבחרת בי להיות לך אם. אני מצטערת על כל רגע שלא הייתי נוכחת ולא הספקתי להיות איתך עוד ועוד. גאה בך על מי שהיית ומחכה לרגע שניפגש שוב בעולמות אחרים. תודה על כל החלומות שאתה מבקר אותי וממשיך לאהוב אותי גם משם".

אימו כתבה לזכרו את הספר "שיחות עם המלאך דניאל", ובו גוללה את סיפור האובדן וההתמודדות עם השכול.

דף לזכרו הועלה באתר האינטרנט של עמותת "הלוחמים כפיר".

דניאל מונצח באנדרטה של חטיבת "כפיר" בעפולה.