בנם של מסרט ואלבאצ'או. נולד ביום כ"ו באדר תשמ"ה (19.3.1985) באתיופיה.

אח צעיר למקוייט ואנאניי מנישואים ראשונים של אימו, ואח בוגר לצהיינש, דסלין, רחל ואלמייהו מנישואיה השניים.

קאסאו נולד בכפר קטן שנקרא דברגה, בין העיר גונדר לאגם טאנה שבאתיופיה. להוריו הייתה חלקת שדה, בה גידל אביו גידולי שדה שונים והיו להם פרות ועיזים. בהיותו בן שלוש מצב בריאותו של אביו החמיר ונאלץ להפסיק את עבודתו בחקלאות ובטיפול בבקר ובצאן. אימו ניסתה להחזיק את כלכלת הבית ולטפל בשלושה ילדים קטנים, אך אביו של דניאל ביקש מהאם שתיפרד ממנו ותלך להוריה שגרו בכפר סמוך כדי שתוכל להינשא בשנית ולהציל את שלושת ילדיהם מרעב. בלב כבד וכואב היא נפרדה ממנו בדמעות וביקשה להשאיר אצלו את בנם הבכור, כדי שיעזור לו בחיי היום יום.

אימו של דניאל הגיעה עם ילדיה אל בית הוריה. אחרי מספר חודשים חוותה המשפחה טרגדיה נוספת, אביה שהיה עובד בשירות המדינה נרצח בידי מתנגדי המשטר.

לאחר מות סבו של דניאל אימו נישאה בשנית, וכשדניאל היה כבן ארבע הם עברו לבירה אדיס אבבה במטרה לעלות לארץ ישראל. דניאל התחנך עד גיל עשר בבית הספר של הסוכנות היהודית באדיס אבבה. עקב כתב ידו המיוחד נבחר בבית הספר לרשום על בדים שהמבוגרים עשו רקמות בעבודות יד.

המשפחה עלתה לישראל בשנת 1995. תחילה גרו באתר קרוואנים נווה כרמל ליד חיפה, ולאחר מספר חודשים עברו למגורי קבע ביקנעם עילית.

דניאל גדל ביקנעם עילית, ובה למד בכיתות ה–ו, בבית הספר היסודי "תדהר".

אחיו הבכור של דניאל עלה לארץ רק בשנת 1997, בגיל שש-עשרה. הוא סיפר: "כשהגעתי לארץ קאסאו (דניאל) כבר ידע עברית... הוא אמר לי שאני הפרויקט שלו ולימד אותי את האותיות והמילים בעברית. השקיע בי את רוב זמנו ובזכותו למדתי את השפה העברית כמה שיותר מהר".

לאחר סיום בית הספר היסודי עבר דניאל ללמוד בכפר הנוער הדתי "כפר חסידים" שבמושב כפר חסידים ליד קרית אתא. הוא למד בכפר שש שנים ונהנה מאוד מהלימודים, מחיי החברה ומהעבודה במשק.

דניאל, שכונה בפני חבריו דני, קייסי ובטא, בלט בטוב ליבו, בצניעותו ובחיוכו הכובש. הוא ניחן בשקט פנימי והסביר פנים לכל אחד. נהג לומר "תגידו שלום לאנשים ותחייכו, זה לא מצריך המון", ואכן בכל מקום שאליו הגיע הפיץ אור והצליח לגעת בכל אדם ואדם. הוא היה אהוב ואהוד וחבריו הרבו לבקש את קרבתו.

ערך החברות והנתינה היה קדוש בעיניו. שם תמיד את טובת האחר לפני טובתו שלו והיה הראשון שנרתם לעזור. בלט כמנהיג מלידה ועבור רבים, ובמיוחד עבור אחיו, נחשב מודל לחיקוי.

דניאל היה ציוני בנשמתו ואהב מאוד את המדינה. הוא רצה לתרום למדינה ככל יכולתו, ועם סיום לימודיו התיכוניים התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחטיבת "גבעתי".

כשהיה בסדיר, בשנת 2004 הצליח אביו לעלות לישראל, ודניאל פגש את אביו לראשונה מאז שנפרד ממנו בגיל שלוש.

לאחר שסיים את השירות הסדיר עזב את בית הוריו, וכדי לכלכל את עצמו עבד בכמה משרות בו זמנית. בהמשך החל בלימודי תואר ראשון בהנדסת חשמל בטכניון. הוא היה פרפקציוניסט, התייחס לכל משימה בכובד ראש וביצע אותה בצורה הטובה ביותר, ואת לימודיו סיים בהצטיינות. בכך הסב גאווה רבה להוריו.

מלבד הלימודים עסק בספורט. הוא הקפיד על אורח חיים בריא ושמר על כושר גופני. בעיניו לא הייתה זו רק פעילות גופנית, אלא דרך חיים, והוא אף עודד את הסובבים אותו לאמץ אורח חיים בריא וספורטיבי.

באחד מן האירועים המשפחתיים שבהם השתתף פגש את אנגואץ'. הייתה זו אהבה ממבט ראשון, ולימים הם נישאו ונולדו להם שני ילדים: איתן וליו. דניאל היה איש משפחה למופת וקשור מאוד לילדיו והם אליו. בכל ערב לפני השינה נהג להקריא להם סיפור ולהרדים אותם.

בשנת 2021 עברה המשפחה מיקנעם לירושלים. דניאל החל לעבוד בחברת ההיי-טק "קיוסרה אי. וי. אקס רכיבים" בעיר וזכה להערכה רבה על מקצועיותו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשבת בבוקר דניאל היה עם המשפחה בביתו, ועוד באותו היום גויס בצו 8 – כלוחם בגדוד 8208, חטיבה 261 ("רמון"). תחילה השתתף עם הגדוד במשימות של טיהור העוטף, ועם תחילת התמרון הקרקעי ברצועת עזה נכנס לשטח הרצועה ולקח חלק בלחימה.

ביום שני 22 בינואר 2024 דניאל השתתף עם הגדוד ועם צוותים של חיל הנדסה במשימת פיצוץ מבנים בפאתי מחנה אלמוע'זי שבמרכז רצועת עזה. במהלך הפעילות ירו מחבלים לעבר הכוח, נהרגו עשרים ואחד לוחמים ובהם דניאל.

רב-סמל מתקדם דניאל קאסאו זגייה נפל בקרב ביום י"ב בשבט תשפ"ד (22.1.2024). בן שלושים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ביקנעם. הותיר אחריו אישה, שני ילדים, אם וחמישה אחים ואחיות.

על מצבתו חרוט המשפט: "האיש שדרכיו דרכי נעם וכל נתיבותיו שלום".

ספדה אימו: "בני היקר, אתה נולדת אחרי שאיבדתי תינוק ואביך היה חולה. קראתי לך קאסאו שפירושו פיצוי, פיצוי למצב בריאות אביך ולמות התינוק. שבוע לפני האסון התקשרת אלי ואמרת לי שאתה קופץ אלי ליקנעם עילית לבד ללא ילדיך. הגעת ליקנעם ונתת לי חיבוק אחרון. נכדתי צילמה את החיבוק האחרון.

אמרת לי שעוד שבוע אתה מסיים מילואים אחרי כמעט ארבעה חודשים ושתבוא לבקר עם ילדיך ואשתך. הבטחת לי שתשמור על עצמך, ואמרת שאתה כבר מבוגר ולא נכנס להילחם בתוך עזה. האמנתי לך למרות שהרגשתי אחרת. כשיצאת מביתי ונסעת, עמדתי והסתכלתי על האוטו שלך עד שהאוטו נעלם מהאופק וליבי התמלא בדאגה.

התכוננתי לבואך עם ילדיך לביקור, אבל הגעת אלי בארון. לצערי הרב הפחד שהיה לי התממש".

ב-23 בינואר 2025 נערך ביקנעם טקס לחנוכת מגרש כדורגל על שמו של דניאל. בדברים שנשאה בטקס אמרה אשתו: "אין יותר ראוי מכך שדניאל מותיר חותם בעיר בה גדל. המקום כאן חי, בועט ותוסס כפי שהוא היה".

משפחתו הכינה חולצות לזכרו ועליהן הכיתוב: "קסאו, תמיד היית ותישאר מגדלאור לנו". לזכרו הוצאה מדבקה עם המשפט "האיש שדרכיו דרכי נעם וכל נתיבותיו שלום".

ביום הולדתו הארבעים, במרץ 2025, נערך לזכרו מרוץ בהר איתן (סטף).

ביום ל' באב תשפ"ה (אוגוסט 2025) הוכנס בבית הכנסת "אלישיב" שבירושלים ספר תורה לעילוי נשמת דניאל.

בחברת "קיוסרה אי. וי. אקס רכיבים" בירושלים הוקמה פינת הנצחה לדניאל, עובד החברה.

להנצחתו הוקם עמוד באינסטגרם, "remember_danielk".

במאי 2024 נחנכה ביקנעם כיכר "עד עולם" לזכר הנופלים במלחמה, ובגינה עירונית נשתל עץ לזכר דניאל.