בנם של ילנה וסרגיי. נולד ביום י' בתמוז תש"ן (3.7.1990) באוקראינה. אח לאיגור, דמיטרי ודיאנה.

דניס גדל באוקראינה. בשנת 1997, כשהיה בן שבע עלו בני המשפחה ארצה והתיישבו בבאר שבע. הוא השתלב בלימודי יסודי בבית הספר "יאנוש קורצ'אק" והמשיך ללימודי חטיבה ותיכון ב"תיכון מקיף ח'" בעיר.

נער חייכן, חברותי ומלא שמחת חיים. כעולה חדש, התמודד עם קשיי הסתגלות ושפה, אך בזכות חוכמתו וקסמו האישי התאקלם במהרה, הגיע להישגים גבוהים בלימודים והיה מקובל ואהוב בקרב חבריו.

אחיו איגור ציין כי היווה את עמוד התווך של המשפחה, היה העוגן והיווה דוגמה לאחיו. תמיד דאג לכולם, סייע ותמך, לבו רחב.

בשעות הפנאי נהנה לשחק שחמט והקפיד לשחק כמעט כל יום, גם כשבגר.

בהגיעו לגיל גיוס, התגייס לצה"ל ושובץ לשירות בחטיבת "גבעתי". עבר הכשרות שונות במשך למעלה משנה ושירת כלוחם בסיירת פלחה"ן (פלוגת חבלה והנדסה) של החטיבה. נחשב חייל מסור ומקצועי. בהמשך עבר דניס קורס חובשים קרביים וקורס חופ"ל (חובש פלוגתי) ושירת בתחום, מתוך תחושת שליחות ופטריוטיות עמוקה.

עם תום שירותו הסדיר המשיך לשירות מילואים פעיל בגדוד 17 "אריות הגולן" בחטיבת ביסל"ח. אחיו ציינו כי הוא היה "מורעל" על הצבא, וכי גם לאחר שהשתחרר הקפיד להגיע לכל תרגיל מילואים ולכל ערב גיבוש.

לאחר שחרורו השלים לימודי הנדסת תוכנה ב"מכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון" בבאר שבע. סטודנט חכם ומבריק במיוחד בתחומו, אהב לקרוא והתעניין רבות בטכנולוגיה.

בתום הלימודים עבר לגור בפתח תקווה ועבד כמהנדס תוכנה בחברת הייטק. חבריו כינו אותו "מורה לחיים" בשל הידע הרב שצבר והיכולת שלו להסביר ולהדריך בכל תחום. ניחן ביסודיות ואהב להעמיק ולהתמקצע בתחומים בהם עסק. נהנה לתכנן וליזום פרויקטים שונים.

במקביל לבניית קריירה בתחום ההנדסה נישא לדריה חברתו, ובשנת 2016 נולדה בתם - דנילינה. דניס היה אב מסור לבתו והיא היוותה עבורו את כל עולמו. הוא לימד אותה מתמטיקה ורוסית, וכן כישורי חיים רבים, כמו רכיבה על אופניים ובישול. חבריו סיפרו כי בארנקו נשא ציור אותו ציירה דנילינה.

לימים דניס ודריה התגרשו אך הקפידו לשמור על יחסים קרובים, מתוך אמונה בחשיבות המשפחה.

דניס היה פטריוט בכל רמ"ח אבריו, אהב מאוד את ארץ ישראל וטייל בה לכל אורכה ורוחבה. במיוחד נהנה לתור ולטייל באזור הרי ירושלים, שם נהג לעשות ריצות שטח במסלולים. לטיוליו הרבים צירף גם את אימו, נהנה מזמן משותף.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בבוקר המלחמה ועוד לפני שנשלח אליו צו גיוס דניס ארז תיק והתייצב לשירות מילואים, רואה חשיבות עליונה בהגנה על המדינה. הוא הוצב כלוחם וכחובש בפלוגה המסייעת של גדוד 17 בחטיבת ביסל"ח.

עם כניסת צה"ל לרצועת עזה ותחילת התמרון הקרקעי בשלהי אוקטובר 2023, לחם לצד חבריו באופן אינטנסיבי והשתתף בקרבות עזים בגזרות השונות.

בסיום הסבב הראשון, בתחילת ינואר 2024, השתחרר לזמן קצר אך כחודש וחצי לאחר מכן נקרא שוב למילואים. הוא התייצב מיד, ללא היסוס, ונכנס לעזה לסבב לחימה נוסף. חבריו ליחידה תיארו אותו כחייל מקצוען, עם חיוך מדבק ורצון קבוע לעזור לכולם. כאיש טכני ואיש מחשבים יזם תיקונים שונים ופתרונות טכניים בסביבתו, החל מיוזמות בתחום האינסטלציה והחשמל ועד לבניית מטענים לטלפון הנייד.

בתקופת המלחמה כתב דניס יומן אישי בו תיעד בו את חוויותיו, מחשבותיו וגעגועיו לבתו, וכך בלשונו: "הגעתי למילואים נחוש, אנחנו פה בשביל להגן. אמרתי לאחד הלוחמים 'תחשוב על אימא שלך. היא נמצאת פה מאחורה'. לדבוק במטרה ולהיות נחוש בביצוע המשימה זה משהו שיותר חזק מכל שריר תפוס או שריטה. לא קל לי יותר מאחרים, הבת שלי מתגעגעת אליי יותר מלכל דבר. רק השיחה איתי מרגיעה אותה...

החלומות שלי הם על הבית. על הבת שלי. חלמתי שהקראתי לה סיפור לפני השינה, על איך היא ישנה בצורת כוכב. חיבקתי אותה חזק חזק ונתתי לה פרחים".

ביום 2 במרץ 2024 במהלך קרב בח'אן יונס שבדרום רצועת עזה דניס נהרג.

רב-סמל ראשון דניס יקימוב נפל בקרב ביום כ"ג באדר א' תשפ"ד (2.3.2024). בן שלושים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבאר שבע. הותיר אחריו ילדה, הורים, שני אחים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם.

דנילינה בתו ספדה לו: "היית החבר שלי בעולם הזה, אני אוהבת אותך מאוד. אני אף פעם לא אראה אותך יותר, רק בתמונות, היית האבא הכי טוב בעולם".

דיאנה אחותו הגשימה את חלומו והוציאה לאור את יומן המלחמה שלו כספר תחת השם "הימים האחרונים שלי".

מועדון השחמט בבאר שבע ערך לזכר דניס תחרות שחמט בזק בהשתתפות בני משפחתו וחבריו. בזמן התחרות הוצבה עמדת מכירה של יומנו שהפך לספר.

דניס מונצח באנדרטת דרך הגבורה לחללי חיל ההנדסה בצומת חולדה, ובאנדרטת נופלי חיל הרפואה הניצבת בבית חולים 10 בחיפה.