בת רות ואפרים. נולדה ביום ט' באב תשכ"ה (7.8.1965) בצפת, בת בכורה למשפחה בת ארבעה ילדים. דפנה למדה בבית-הספר היסודי 'מצודות' בקרית שמונה ובבית-הספר התיכון המקיף 'דנציגר'. היא אהבה משחק ותיאטרון והיתה בקיאה בחומר רב בנושא ארץ-ישראל. טרם גיוסה לצה"ל ביקשה דפנה לצאת לקורס קדם-צבאי של מש"קיות חווי"ה. היא האמינה כי בתחום זה, ארץ-ישראל ואהבת הארץ, תתרום רבות לחיילי צה"ל. דפנה עברה את המבחנים ויצאה לקורס.

בשלהי חודש ינואר 1984 גויסה דפנה לשירות חובה בצה"ל. היא יצאה לטירונות, קיבלה דרגת רב"ט ונשלחה לשרת כמש"קית חווי"ה. לאחר תקופה קצרה יצאה דפנה לקורס קצינות בסיסי והמשיכה לקורס קציני חינוך. בתום הקורס נשלחה לשרת כקצינת חינוך ברמת הגולן.

בטופס חוות-דעת על קצינים קיבלה דפנה הערכות גבוהות במיוחד. בעיקר צוינה על עבודתה החינוכית והתומכת וכן על התנדבותה לבצע משימות שכלל לא היו מתפקידה. דפנה היתה קשורה מאוד למשפחתה. באמצע שירותה, כאשר חלתה אמה, עשתה כל מאמץ לעזור לאחיה הצעירים ולהוריה.

ביום ה' בתשרי תשמ"ו (20.9.1985) נפלה דפנה בעת מילוי תפקידה. היא נספתה בתאונת-דרכים ברמת הגולן בנוסעה לאחד המוצבים במסגרת תפקידה כקצינת חינוך. היא הובאה למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית שמונה. הותירה אחריה הורים, שתי אחיות - מלי וחדוה ואח - שחר.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקד היחידה: "רוח מסירותה של דפנה ונאמנותה ממשיכה לרחף בין החיילים והקצינים, להם הקדישה את רוב זמנה. דמותה התוססת, מלאת החיים מורגשת בכל פינה. חדוות החיים שלה תיתן לנו את הכוח להמשיך ולצעוד קדימה, מתוך ידיעה שזה היה רצונה".