הדסה (הלינה) למפל 4738
חיל שריון unit of fallen טוראי
חיל שריון

הדסה (הלינה) למפל

בת רוזה ומשה

נפלה ביום
נפלה ביום כ"א באייר תש"ח
30.5.1948

בת 19 בנופלה

סיפור חייה


בת רוזה ומשה, נולדה ביום ב' באדר א' תרפ"ט (12.2.1929) בעיר נובי-סונץ', פולין, בת למשפחה אמידה, תרבותית, אשר העניקה לילדיה ילדות מאושרת ומלאת זוהר. הדסה למדה בבית-ספר פולני עד פרוץ מלחמת-העולם השנייה. בתחילת המלחמה נדדה המשפחה לרוסיה, שהתה תקופת-מה בסמרקנד, שם למדה הדסה בבית-ספר של פליטים פולנים, אולם עד מהרה שולחה המשפחה לסיביר לעבודת-פרך. הדסה השרתה מרוחה הטובה על הוריה, שנאבקו על קיומם, היא עבדה עמהם ביערות, ועל אף עדינות גופה עמדה בניסיון. כאשר נוצרה אפשרות של משלוח ילדים מרוסיה דרך טהרן לארץ-ישראל, נפרדה בלב כבד מהוריה, מתוך תקווה שעל-ידי נסיעתה תקל את עולם הכבד וגם תיצור נקודת-משיכה להגירתם לארץ-מולדת חדשה. בשנת 1943 עלתה ארצה עם "ילדי טהרן" במסגרת "עליית-הנוער" ונתקבלה לקיבוץ גבעת ברנר. הדסה התקשרה בכל לבה לארץ והיתה משגרת לבני משפחתה (אשר עברו בינתיים עם זרם הרפטריאציה לפולין ומשם לגרמניה) מכתבים נלהבים על המולדת אשר מצאה כאן. כדי להדגיש את הרגשת הבית שהיא חשה כאן, החליטה לגדל את שערותיה שבגלל תלאות הדרך נגזזו מאז החלו הנדודים, וקלעה אותן לצמות שחורות נאות ועבות. בגבעת ברנר השלימה את לימודיה 10) כיתות) והתגייסה לפלמ"ח, אם כי מתוך היסוסים רבים בגלל היותה נערה רגישה, סגורה בתוך עצמה ולא נוטה לחיי-חברה רועשים - ועברה לקיבוץ מעוז. שם התחסנה בעבודת המשק ובאימונים ואף מצאה מקור להתלהבות בהתערותה בהווי הארצישראלי.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות צורפה ליחידת פלמ"ח שעסקה בליווי שיירות לירושלים. היא סיימה קורס אלחוטניות ומילאה את תפקידיה כאלחוטנית במשורייני הליווי. עם הקמתה של חטיבה 7 עברה לשרת בה כאלחוטנית. במכתביה אל אמה ואחותה מאותה תקופה כתבה: "ייתכן שכשתגענה ארצה תמצאנה כאן מולדת חופשית באמת. סבורני שלא אבייש אתכן, ואולי אף תתגאינה בהלינקה שלכן יום אחד. אני רואה כי דמעה התנוצצה בעיניכן. אך אל נא תבכינה! הראש למעלה! עוד יהיה טוב!"

לאחר כישלון ההתקפה הראשונה על מתחם לטרון, נערכה חטיבה 7 להתקפה נוספת - מבצע "בן-נון ב'". הדסה היתה האלחוטנית בזחל"ם מפקד הכוח שפרץ לחצר משטרת לטרון. הכוח נתקל באש כבדה, ספג נפגעים ונאלץ לסגת. בקרב זה נפלה, ביום כ"א באייר תש"ח (30.5.1948). אמה ואחותה לא זכו לראותה, והן הגיעו 3 חודשים אחרי נפילתה. השאירה בעזבונה הרבה ציורים נאים, פרי כשרונה שניחנה בו.

ביום כ"ה בחשוון תש"י (17.11.1949) הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.

סיפורי חיים נוספים בנושאים דומים:

מקום מנוחתה


בית העלמין הצבאי הר הרצל

אזור: ב חלקה: 1שורה: 5 קבר: 12

ת.נ.צ.ב.ה

הנצחתה באתרי זיכרון


יצירותיו של הדסה