בנם הבכור של ג'ולייט ומשה. נולד ביום ז' בטבת תשל"ב (25.12.1971) בעכו. אח למאיר, יפית, סיגל וסיון.

הרצל גדל והתחנך בעכו. למד בעירו בבית הספר היסודי "רמב"ם" ולאחר מכן בבית הספר התיכון "אמית" על שם קנדי. בחר במגמת מכונות.

את שעות הפנאי העביר עם חבריו הטובים. יחד שיחקו כדורגל, במשך שעות בילו על שפת הים ומדי פעם בפעם נסעו לחיפה. החברים חשו בני בית ולעיתים הצטרפו לארוחות המשפחתיות.

בעלי חיים היו אהובים עליו. הוא גידל כלבים, במיוחד נקשר לכלבו אוסקר שאותו גם דאג לאלף, ופעם אימץ חתולה.

הרצל היה הראשון לנסות דברים חדשים ולהעז. אָחיו ואחיותיו ראו בו מורה דרך והאזינו ברוב קשב לסיפורי הרפתקאות הנעורים שלו. "הוא היה מותג בעכו", סיפרה אחותו יפית, "היה מספיק לומר שאנחנו האחים של הרצל, מיד כולם ידעו במי מדובר והתייחסו בהתאם".

בלט כספורטאי מוכשר, ובייחוד הצטיין בכדורסל ובכדורגל. בנעוריו הצטרף לקבוצת הכדורסל "אליצור עכו", ובגיל שבע-עשרה הצטרף לקבוצת הנוער בכדורגל של "מכבי עכו" בתפקיד חלוץ. במסגרת זו זכה ליחס חם ואבהי מצד המאמן והנהלת הקבוצה והקפיד עד מאוד על משמעת. למשל, בערב שלפני משחק נמנע מאכילת בשר, כפי שהנחה המאמן. הודות לכושרו הגופני, מהירותו וזריזותו ומאחר שהפגין תחכום וערמומיות מול שחקני הקבוצות היריבות, הגיע להישגים מרשימים ואף זכה לתואר "מלך השערים" כקפטן בקבוצת הנוער "מכבי עכו". בעיתונות המקומית נכתב עליו: "אגדה של הרצל ... מחורר רשתות כמו מכונת ירי אוטומטית ... לובש באופן קבוע את חולצה מספר עשר, אך במגרש הוא הפך לשחקן מספר אחת". לאחר משחק שבו הבקיע שישה שערים לטובת קבוצתו, סיפר בריאיון: "זו ההרגשה הכי טובה בעולם. לא האמנתי. בשבת חגגתי את יום הולדתי השמונה-עשר וחשתי כי אני חייב להעניק מתנה יפה להנהלה ולמאמן ... אני שמח שעלה ברגלי לעשות זאת".

בהמשך הצטרף לשורות קבוצת "מכבי נהריה" כחלוץ, ועם מעברו לקבוצת "צעירי נח'ף" נכתב בעיתון המקומי: "הרצל חודדי, זוכרים את השם? החלוץ הסקורר שכיכב במדי נוער 'מכבי עכו' בעונה שעברה ממשיך לקרוע רשתות ... חודדי הבקיע את שער הניצחון לזכות קבוצתו החדשה ... חודדי הוכיח כי רכישתו הייתה כדאית והעלה את קבוצתו ל-1:2 ולשלב השני במסגרת משחקי הגביע".

היו לו שאיפות גבוהות בתחום הכדורגל, כפי שסיפר בריאיון: "להבקיע שמונה שערים [עד שלב זה של העונה] זה מעודד אך לא מפתיע אותי. עד לסיום העונה אני מקווה להגיע לחמישה-עשר שערים, כל זאת במידה והגיוס הקרב ובא לא יפריע לי". כשנשאל על תוכניותיו לטווח הארוך יותר, השיב: "כל שחקן נוער שואף בסופו של דבר להיות חלק מהקבוצה הבוגרת ולהשתלב בהרכב".

בשנת 1990, לאחר שסיים את לימודי התיכון, התגייס לצה"ל ושובץ בתפקיד טכנאי טנק "מרכבה" בחיל השריון. את שירותו העביר במחנה "נעורה" הסמוך לעפולה, הצטיין בתפקידו ותואר כחייל ממושמע.

בתום שלוש שנות שירות השתחרר מצה"ל, עבד בעבודות זמניות והחל להתנדב לשירותי הכבאות בעכו. הוא התמסר לתפקיד וביצע אותו בנחישות ובמסירות. כך למשל בדלקה גדולה ביערות הכרמל שהה שלושה ימים בחורשה כדי למנוע את הישנות הבערה.

כשהחליט ללמוד לנהוג מימן מכיסו את שיעורי הנהיגה, ללא עזרת המשפחה. לאחר שהוציא רישיון, השתמש ברכב של הוריו והקפיד לטפל בו "כאילו היה המרצדס הפרטי שלו", כדברי אחותו.

בזמנו הפנוי ידע לבלות, במיוחד נהנה בטבריה ובחופי הכנרת, והאזין למוזיקה מגוונת. בשל חוש האופנה המפותח שלו הקפיד מאוד על לבושו, עד כי בני משפחתו קיבלו ממנו השראה גם בתחום זה.

הרצל הכיר את רחל, בין השניים התפתח קשר ועד מהרה הם היו לבני זוג ורקמו יחד חלומות לעתיד משותף. בברכה שהכינה לו כתבה: "להרצל, אני מאחלת שתהיה לנו הרבה הרבה הצלחה עם המון אהבה עכשיו וגם בעתיד (הרחוק...). מהאוהבת אותך מאוד מאוד, רחל".

קרוביו תיארו אותו כעמוד התווך במשפחתו, כ"דבק" שחיבר את כולם בזכות קסמו האישי וכמקור לגאווה – "היהלום של המשפחה". למרות הדומיננטיות שלו, נהג בצניעות ובכבוד כלפי הוריו. בשבתות אחר הצוהריים, אחרי שהאזין עם אָחיו ואחיותיו לתוכנית הרדיו "שירים ושערים", השמיע להם שירים שאהב ויחד פיצחו גרעינים, צחקו ונהנו. לא אחת יזם פיקניקים וטיולים משפחתיים, אהב לארח את המשפחה המורחבת והנחיל מורשת של הנאה מהדרך, מ"היחד" ומהמשפחתיות. כתבה אחותו: "רק איתך האווירה הייתה קסומה ונעימה ... רק איתך באמת הבית היה שמח, מלא באור שמופץ לכל כיוון".

בחיוכו הכובש ניחן באופטימיות, בשמחת חיים ובכריזמה והפגין נדיבות וטוב לב. הודות לחוש ההומור המפותח שלו ידע להצחיק את סובביו. נכתב עליו: "נשמה שמתעלמת מכעס, מריבות ותוגה, בצחוק ובבדיחות על הכול מפצה".

אף שרצה להצטרף לשורות שירותי הכבאות ככבאי מן המניין, לא היו תקנים פנויים, ובמקום זאת החל בתהליך גיוס למשטרת ישראל, כפי שחברו הטוב המליץ לו. בשנת 1995, עם גיוסו, ביקש לשרת במסגרת מחייבת ומאתגרת בתוך המשטרה, ואכן שובץ ליחידת הסיור המיוחדת (יס"מ) במסגרת אגף מבצעים ושיטור. הוצב באזור העיר ג'נין במרחב שומרון לצורך תגבור השמירה על הסדר.

מן הרגע הראשון בתחנה שבה את ליבם של עמיתיו, והם קראו לו "סיסי" כשם חיבה. הרצל התגאה בתפקידו וראה את עתידו במשטרה.

ביום ראשון 10.9.1995, בדרכו לתחנת המשטרה שבה שירת, פגעה משאית ברכבו פגיעה קטלנית בצומת יזרעאל.

רב-שוטר הרצל חודדי (כהן) נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט"ו באלול תשנ"ה (10.9.1995). בן עשרים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בעכו. הותיר הורים, אח ושלוש אחיות.

על מצבתו חקקו אוהביו: "הרצל, צעיר לנצח. הרצל, אותך לא נשכח לעד". על קברו ניצב כדור שיש דמוי כדורגל.

אחותו יפית כתבה: "היית הבן הראשון והנכד הראשון במשפחה, היית של כולנו, היית מקור הגאווה ... התמונות והזיכרונות, הצחוק והחיים הם שמובילים אותנו בחיינו החדשים".

כתבה סיגל אחותו: "אתה, אחי, החתיכה החסרה. חמישה אחים ואחיות, ואתה אינך. בפאזל הזה נותרו ארבע חתיכות שמנסות תמיד להסתדר איכשהו, אך לעולם הפאזל הזה ייוותר לא שלם, כמונו. לכל אחד מאיתנו החתיכה הזאת חסרה במסלול הזה שנקרא 'חיים'. אנחנו לא יודעים בעצם איך אפשר להשאיר ככה את הפאזל הזה כשהוא לא שלם ולהתמודד איתו, אך אנחנו מבטיחים לך שאנחנו מנסים – תמיד – כי זאת הצוואה שהותרת: לחייך, לשמוח, לאהוב, לפרגן, לתת, פשוט לחיות".

אחותו הצעירה סיון כתבה: "אח יקר שלי, אחי הבכור והאהוב שלי – הקשר בין אח בכור לבת זקונים – אין איך להסביר ולתאר כמה כיף חיים עשינו וחווינו ביחד, והכול נקטע ונקטף לנו בין הידיים. ככה פתאום באמצע החיים נפלה עלינו המכה הכי קשה שיכולה להיות. אחי היקר, תישאר תמיד בליבנו צעיר לנצח".

קבוצת הנוער בכדורגל שבה שיחק בנעוריו נקראה על שמו – "מכבי הרצל חודדי עכו" ומשחק כדורגל של הקבוצה הוקדש לזכרו.

באתר עיריית עכו הוקדש דף לזכרו עם תולדות חייו, דברי פרידה של אוהביו, כתבות מהעיתונות ואלבום שהכינו תלמידי כפר הנוער "נירים". כן הועלה דף הפייסבוק "לזכרו של הרצל חודדי ז"ל" ובו תמונות ודברים שכתבו בני משפחתו.

שמו של הרצל נחקק על לוח זיכרון לנופלים מבית ספר "אמית קנדי" בעכו שבו למד, כן הוא מונצח באנדרטה בצומת יזרעאל סמוך למקום נפילתו, בבית "יד לבנים" בעכו ובאתר ההנצחה לחללי משטרת ישראל במכללת המשטרה בבית שמש.