בנם של אגדס ורוהולה. נולד ביום כ"ז בשבט תשי"ב (23.2.1952) באיראן. אח לחמישה אחים ואחיות.

הרצל גדל והתחנך באיראן, ושם למד בבית ספר יסודי.

בגיל אחת-עשרה עלה לבדו ארצה מטעמי ציונות והצטרף למשפחה המורחבת שחיה בארץ. כעבור כמה שנים הצטרפו אליו הוריו. למד בישיבה התיכונית "נתיב מאיר" בירושלים.

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל ושובץ בחיל האוויר בתפקיד חשמלאי מטוסים. את השירות עשה בבסיס "תל נוף".

עם שחרורו מצה"ל בתום שירות מלא החל לעבוד כחשמלאי, ומדי פעם בפעם נקרא לשירות מילואים.

בשנת 1976, בהיותו בן עשרים וארבע, נישא לאילנה. את ביתם קבעו ברמת גן. שתי בנות ושני בנים נולדו להם – אתי, שי, שירלי ואביב. אב מסור ואוהב, תמיד דאג למשפחתו, וידא שלא יחסר דבר והיה מעורב. השתתף באספות הורים בבית הספר וליווה בטיולים.

באחת מתקופות המילואים שירת בגבול עזה. לאחר שחש ברע אובחן כחולה בסוכרת. מאז ועד סוף ימיו נאלץ להתמודד עם המחלה הקשה.

למרות מצבו המשיך לעבוד. בשעות הפנאי קרא והאזין לחדשות, כן השקיע זמן בבעלי חיים, שהיו אהובים עליו.

הרצל, אדם מקסים עם לב טהור ומידות טובות, הִרבה לעזור לזולת. ניחן באופטימיות ולא התלונן. התמודד עם מחלתו ועם הכאבים בגבורה, "פייטר", כדברי רעייתו, והאמין שיצליח להתגבר.

לאחר שלקה בהתקף לב, עבר ניתוח מעקפים, ובשל סיבוכי מחלת הסוכרת נאלץ לעבור כריתה של ארבע אצבעות. עם זאת רוחו לא נפלה, והוא חזר לשגרת עבודתו כאילו לא אירע דבר. "איזה בן אדם חזק, איזה לוחם", תיארה רעייתו. בעדינותו וברגישותו חסך למשפחתו כאב לב וסבל כשהחליט להסתיר את חומרת מצבו. גם לאחר שלקה בהתקף לב שני, התגבר, עשה כמיטב יכולתו בתהליך השיקום והמשיך להחזיק באמונה שמצבו ישתפר. בכל מאודו רצה ללוות את בנו שי בחתונתו ולחגוג את בר המצווה של בנו אביב, אך לא זכה לכך.

הרצל נחשון נפטר ביום כ"ו בניסן תשס"ב (8.4.2002). בן חמישים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. הותיר אישה, שתי בנות ושני בנים, אם וחמישה אחים ואחיות.

על מצבתו חקקו אוהביו: "זכרך בלבנו לעד".

כתבה רעייתו אילנה בשנת 2005: "לפני שלוש שנים איבדתי את בעלי היקר ואבי ילדיי – הרצל נחשון. כל יום מאז הוא חסר לי. הוא היה אדם נפלא ושלם עם עצמו ... גבר צעיר, גדול ויפה תואר". כן תיארה: "קשה להתמודד עם האובדן, והמשפחה מתגעגעת מאוד".