בנם של לאה וחביב. נולד בשנת תש"י (1950).

וייצמן גדל והתחנך בטבריה, תחילה התגורר עם משפחתו במעברה בעיר, ובהמשך עברו לבית קבע. הוא למד בבית ספר יסודי ובתיכון בעיר.

עם סיום לימודיו בתיכון התגייס לצה"ל, שובץ במשטרת ישראל כלוחם במשמר הגבול ושירת בעמק בית שאן. אחרי השירות הסדיר המשיך לשירות קבע, במסגרתו היה אחראי על הובלת מים לבסיסי צה"ל בגזרת גבול לבנון.

במהלך שירותו הכיר וייצמן את שושנה, שהייתה אז עולה חדשה והתגוררה בעמק הירדן. השניים התאהבו וב-1971, כשוייצמן סיים את שירותו הסדיר ונכנס לשירות קבע, הם התחתנו.

תחילה, התגוררו בטבריה ובהמשך עברו לגור בקצרין שברמת הגולן. הם הביאו לעולם חמישה ילדים – אלדד, פלורי, מוטי, נועם ושירן. וייצמן היה בעל ואבא אוהב, שלא הפסיק להחמיא ולפרגן לאשתו, שושנה, והיה מאוד נוכח ופעיל עם הילדים. תמיד לקח את משפחתו לטיולים ולחופשות, נהג להיכנס איתם לחנויות ולתת להם לבחור לעצמם מתנות, תוך שהוא אומר למוכרים: "תנו להם מה שהם רוצים". "לא היה עוד אחד כמוהו", אמרה אשתו, שושנה.

ב-1983, בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה (יוני 1982 – יוני 1985), נשלח וייצמן, שהיה אז בן 33, להוביל מים לאחד הבסיסים הסמוכים לגבול. רקטה שנורתה על ידי מחבלי חיזבאללה בלבנון פגעה ישירות במכלית המים שבה היה, שהתנתקה מתא הנהג. נהג המשאית נהרג במקום.

כתוצאה מהפגיעה, סבל וייצמן מהלם קרב, ובעקבותיו התפרצה בגופו מחלת הסוכרת. בשנים שלאחר מכן סבל מסיבוכים רבים בשל המחלה - ראייתו ויכולת התנועה בידיו נפגעו, שתי רגליו נקטעו והוא נזקק לכיסא גלגלים.

למרות הקושי והסבל הרב שחווה, וייצמן מעולם לא התלונן. תמיד צחק, שמר על מצב רוח טוב ואמר: "תודה רבה לאלוהים שאני חי".

הוא היה אהוב מאוד ומוקף בחברים, חביב ומאיר פנים, בעל לב רחב ויכולת לתת מעצמו בפשטות ובנדיבות גדולה. כך, בשעות אחר הצהריים, נהג לקחת את ילדי השכנים לטיול כדי לאפשר להוריהם לנוח או להתפנות למטלות הבית.

כשהפך לסבא, לא היה מאושר ממנו. בקלילות ובהומור האופייניים לו נהג לקחת את נכדותיו ל"סיבוב" על כיסא הגלגלים.

לאורך השנים, לא הפסיק לפנק את שושנה, אשתו, והרעיף עליה אהבה במילים ובמעשים. בסוף ספטמבר 2001, לקראת יום הנישואים ה-30 שלהם, נעלם לפתע לכמה שעות ולא ענה לטלפון. כעבור זמן מה, עצרה מול הבית משאית מלאה במתנות ליום הנישואים, מפינת אוכל חדשה ועד לנדנדה לחצר.

כשבועיים לאחר מכן, אחרי שנים של התמודדות עם השלכות המחלה, הלך וייצמן לעולמו.

וייצמן טוטיה נפטר ביום כ' בתשרי תשס"ב (7.10.2001). בן חמישים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בקצרין. הותיר אחריו אישה, שתי בנות ושלושה בנים, שתי אחיות ושני אחים.

בנו, נועם, כתב: "אבא יקר ואהוב שלי, אין מילים לתאר את הגעגוע שלי אליך. מודל לחיקוי והערצה שלי, תנוח על משכבך בשלום".

בתו, שירן, כתבה: "אבא יקר, זכות גדולה נפלה בחלקי להיות הבת שלך. אוהבת המון ומתגעגעת, תנוח ושמור עלינו מלמעלה".