בת שמחה ושלמה. נולדה בל' בסיוון תשי"ד (1.7.1954) בירושלים. ילדה שלישית במשפחה, אחות של אביבה, יפה ויעקב. היא נקראה ויקטוריה על שם סבתה. בבית החולים ליולדות הוסיפו האחיות לשמה (שפירושו ניצחון) את השם נצחיה, וכינויה – ניצה.
ויקטוריה נולדה עם יופי מיוחד, שחרחורת עם עיניים כחולות. ילדה יפה וערנית, חביבה ואהובה, כבר בגן בלטה כמי שעוזרת לאחרים כשקשה להם, מי שתמיד להוטה להתנדב במשימות, וכך הפכה למרכז העניינים.
למדה בבית הספר היסודי "כצנלסון" שבקרבת ביתה. סיימה את לימודי היסוד עם ציונים טובים והמשיכה לבית הספר התיכון ״לפידות״. בתיכון השקיעה מאמצים, למדה בחריצות ואכן סיימה בהצלחה רבה. לאורך שנות הלימודים בלטה, כהרגלה, בעזרה לחברים ובפעילות חברתית ענפה, והייתה ״מסמר החבורה״ במסיבות ובמפגשים.
בסיום לימודיה התיכוניים התגייסה ויקטוריה לצבא, על אף היותה דתייה ועל אף התנגדות הוריה לגיוס. היא הייתה נחושה בדעתה לשרת בצבא, כתבו אוהביה, תמיד ידעה מה היא רוצה, לא ויתרה על כלום וניצחה. את כל שירותה הצבאי עשתה במסגרת חיב"ה (חיילות בשירות המשטרה).
כשסיימה כשנתיים של שירות חובה צבאי החליטה להתגייס למשטרה. היא ידעה שמשפחתה תתנגד לכך, שמרה בסוד את תוכניותיה ויום אחד הופיעה בבית במדים של משטרת ישראל. תחילה המשפחה אמנם לא קיבלה יפה את הגיוס, אבל כמו תמיד ויקטוריה ניצחה, ועם הזמן התרגלה המשפחה לכך.
ויקטוריה שירתה ביחידת הסיור בירושלים. הצליחה בתפקידה, תמיד הייתה מוקפת בחברות מהעבודה ואירחה אותן בביתה, שהפך למעין נקודת משטרה נוספת.
אחרי כשנה ביחידת הסיור היא נשלחה לקורס שוטרים בשפרעם. הלימודים היו קשים, חופשה ניתנה רק פעם בשבועיים, אך ויקטוריה השתלבה והצליחה בלימוד.
לאחר כחצי שנה בקורס, לקראת סיומו, היא חלתה. אושפזה מספר פעמים בבתי חולים בירושלים, אך אחרי ייסורים ממושכים נפטרה ב"הדסה" בהר הצופים.
רב-שוטר ויקטוריה-נצחיה (ניצה) ששון נפטרה ביום כ' בניסן תשל"ח (27.4.1978). בת עשרים וארבע בפטירתה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בהר הזיתים, ירושלים. הותירה הורים, אח ושתי אחיות.
"ויקטוריה-נצחיה אכן ניצחה בחייה הרבה דברים", כתבו אוהביה, "כולנו נזכור אותה, מוקפת בחברים רבים, אהודה ואהובה על כולם, מתחשבת ועוזרת למשפחה ולכל הסובבים אותה. הפרח שנקטף בדמי ימיו".
ויקטוריה מונצחת בחדר הזיכרון לשוטרים נופלי מחוז ירושלים, ובאנדרטת חללי המשטרה בבית שמש.