בן פנינה (פפי) ויעקב. נולד ביום ל' בניסן תש"ח (9.5.1948) בפולין. אח צעיר לרבקה ואח גדול ליהושע סשה.

בשנת 1957, בהיותו בן תשע, עלה זאב לארץ עם משפחתו, והם השתכנו בנתניה.

את לימודיו היסודיים עשה בבית הספר ״ביאליק״ שבעיר, שם סיים כיתה ח'. לנוכח אהבתו הגדולה לים, משיכתו לאתגרים בלתי שגרתיים, נתוניו הגבוהים והיותו מנהיג מלידה, בחר לעבור לפנימיית בית הספר הימי לפיקוד ומנהיגות ״קציני ים עכו״ – חלוץ בתי הספר הימיים בישראל, המחנך ומכשיר את תלמידיו לתפקידי פיקוד וקצונה בים. נמנה עם בוגרי מחזור י"ב.

עם סיום לימודיו, בשנת 1966, התגייס לצה״ל והוצב בחיל הים. סיים בהצלחה קורס חובלים בבית הספר לקצינים שבבה"ד (בסיס הדרכה) חיל הים בחיפה וקיבל דרגת סגן.

מילא מגוון תפקידי פיקוד ולחימה, ובראשם – מפקד בסיס יחידה 838 שבראס סודר, צפון מפרץ סואץ – יחידה שהוקמה בעקבות טיבוע המשחתת "אילת", ואשר לוחמיה הפעילו כלי שיט חמושים קטנים ומהירים ותחנת מכ"ם. על היחידה ומפקדיה נכתב ערך באתר ויקיפדיה.

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, באוקטובר 1973, שירת כקצין בצבא הקבע כמפקד סטי״ל (ספינת טילים).

בשנת 1974 השתחרר מצה״ל ופנה ללימודי הנדסת מכונות בטכניון שבחיפה. הצליח בלימודיו, וסיים אותם בהצטיינות.

ב-1976 נישא לעדנה. אחרי שסיים את לימודיו בטכניון והוסמך כמהנדס נענה בחיוב להצעה לנהל את מפעל הפקקים ״סגרים ערד״. בני הזוג ירדו דרומה, הקימו בערד את ביתם וחיו בה במשך עשר שנים.

בסיום תפקידו ב"סגרים ערד", נמנה עם מקימי מפעל ״רותם דשנים״ שבאזור התעשייה מישור רותם, מדרום לערד. בהמשך, היה לאיש "התעשייה האווירית לישראל" – התעשייה הביטחונית הגדולה בארץ – ועבד בשלוחתה שבבאר שבע.

במקביל לעבודתו למד לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון בנגב והוסמך כמהנדס תעשייה וניהול.

בשנת 1988 עזבו בני הזוג ובנם המאומץ אסף את ערד וחזרו לנתניה. זאב הפך למנהל פרויקטים עצמאי, וניהל פרויקטים באזור מגוריו. בשנת 1997 פתח עם רעייתו את חברת הניהול הראשונה של בניין המשרדים ״בית רמז״ שבעיר.

זאב, איש חיל הים, נמנה עם נפגעי הצלילות בנחל הקישון בעת שירותו הצבאי, ולקה בסרטן. נאבק ממושכות ובגבורה במחלה, עד שכלו כוחותיו.

זאב גולדצקי נפטר ביום ח' בשבט תש"ס (15.1.2000). בן חמישים ושתיים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ״ותיקים״ שבנתניה. הותיר רעיה, בן, אחות ואח.