בנם-יחידם של אסתר ושמעון, נולד ביום י"ח בתמוז תרפ"ו (30.6.1926) בטבריה. למד בבית-ספר יסודי ומגיל צעיר הצטיין בספורט ושקד על העבודה בגינת בית הוריו. אחרי סיום בית-הספר היסודי היו הוריו מוכנים לתת לבנם אפשרות להמשיך לימודיו בבית-ספר תיכון, אך בגלל שאיפתו לעצמאות יצא לעבוד כמסגר. חבריו ב"הפועל" יודעים לספר על מבצעיו המפליאים בענפי-ספורט שונים, אך הוא לא הסתפק בשיפור היכולת של עצמו, אלא התמסר להדרכה ב"הפועל", וכחבר ה"הגנה" מגיל צעיר הדריך גם בגדנ"ע. הוא השתתף בכל האימונים והמסעות ולא פעם נעדר מהבית ימים ולילות רצופים, לחרדתם הרבה של הוריו. בשנים האחרונות של מלחמת-העולם השנייה שירת כנוטר (העלים את גילו האמיתי כדי להתקבל לשירות) וגם במדים המשיך בהדרכה ספורטיבית והגנתית. תוך כדי-כך מצא גם שעות פנאי להשתלמות רוחנית, עבר קורסים שונים והוסיף להשתלם. באחד האימונים נפצע מכדור ברגלו ובחודשי שכיבתו במיטה המשיך בהשתלמות רוחנית. משהבריא, עבד זמן-מה בבניין, וכדי שיוכל להתמסר להגשמת שאיפותיו, ביקש דרך להסתדר מחוץ לטבריה וקיבל עבודה בתנאים קשים בחברת "של" בחיפה. גם שם מילא את חובתו בשורות ה"הגנה". מתוך בקשת דרכים לפעולה למען שחרור המולדת הלך, בהשפעת חבר, לבקר ימים אחדים בקורסים של אצ"ל, אך הזיקה למשמעת גברה בו והחזירתו לשורות ה"הגנה". בעבודה ב"של" לא מצא סיפוק ובעודו שוקל בדעתו אם לצאת לשירות ימי או להכשרה - פרצה מלחמת-העצמאות אחרי החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ והוא רותק לשירות המולדת.

אחרי פעולות ההגנה בחיפה העברית ירד אל העיר התחתית ושם, בקרבת המשטרה, נפל על משמרתו ביום ו' בטבת תש"ח (19.12.1947). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בטבריה.