בת יוליה ושמעון, נולדה ביום כ"ב בתמוז תרפ"ה (14.7.1925) בווינה, בירת אוסטריה. עוד לפני סיימה את בית-הספר היסודי נאלצה לנדוד עקב סיפוח אוסטריה לגרמניה. מאוסטריה הגיעה בשנת 1939 לאנגליה כפליטה ושם קיבלה הכשרה ב"החלוץ". בשנת 1947 העפילה לארץ באונייה "יגור" ושולחה לקפריסין. עם שובה מאי-הגירוש הצטרפה לקיבוץ גלעד. חבריה בקיבוץ הכירוה כאדם מסור לעבודה. היתה מלאה שמחת-יצירה וחיוך עליז על שפתיה. משפרצו הקרבות בארץ לא הסתפקה בחיי עבודה והצטרפה לשורות הלוחמים, בגדוד "הפורצים" של הפלמ"ח. היא השתתפה באופן פעיל בקרבות בסביבות ירושלים, בכיבוש הקסטל ובפריצה לעיר העתיקה. בכל הפעולות האלו גילתה עוז-רוח והצטיינה במסירות רבה לחבריה הלוחמים.

חוה נפלה ביום ו' בטבת תש"ט (7.1.1949), יום לפני סיום הקרבות בסביבות רפיח, בעת שחבשה את פצעי אחד החיילים. תחת אש כבדה של האויב מצאה דרכה אל הפצוע, למרות אזהרות חבריה לבל תצא בעוד האש משתוללת. פגז שפגע במקום הרג אותה עם הפצוע שטיפלה בו. חוה הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות בגלעד.

החלל הינו "נצר אחרון".
חללי "נצר אחרון" הם ניצולי שואה שנותרו שריד אחרון ממשפחתם הגרעינית (הורים, אחים, אחיות, בנים ובנות), שחוו על בשרם את אֵימַת השואה בגטאות ו/או במחנות הריכוז וההשמדה ו/או במנוסה ובמסתור בשטחים שנכבשו ע"י הנאצים ו/או בלחימה לצד אנשי המחתרות או הפרטיזנים בשטחי הכיבוש הנאצי שעלו לארץ, בשנות מלחמת העולם השנייה או אחריה, לבשו מדים ונפלו במערכות ישראל.