בן סופי ויהושע, נולד ביום כ"ד באדר תרפ"ב (24.3.1922) בקניגסברג (פרוסיה המזרחית, אז גרמניה). למד בבית-ספר עממי וגילה מילדותו נטייה לחקלאות. בשנת 1934 עלתה המשפחה לארץ והתיישבה בנחלת יצחק, ליד תל-אביב. הוא סיים את בית-הספר העממי בתל-אביב, רצה להמשיך במקווה ישראל, ומשלא עלה הדבר בידו בשל המצוקה הכלכלית בבית, התמחה בעבודה חקלאית-מעשית במשקים פרטיים. כשנה וחצי עבד אצל לולן במושב קדימה. בינתיים עברו ההורים להרצליה לבית קטן על מגרש של שני דונמים ומחצית הדונם אדמה שוממה, שהבן הפך אותה על-ידי עבודתו ל"גן-עדן" קטן - כל זה בשעות הפנאי לאחר יום-עבודה בעבודה שכירה שעשה בכפר שמריהו הסמוך. בנוסף היה חבר פעיל ב"הגנה".

במלחמת-העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי. שירת בהגנת חיפה מפני התקפות-אוויר ועבר לקפריסין, איטליה, בלגיה וגרמניה. הוא שירת בבריגדה היהודית מיום הקמתה והיה בין אלה שנבחרו להשתתף בתהלוכת-הניצחון בלונדון. בינתיים נפרדו הוריו, ועם שובו לארץ לא ידע אל מי להצטרף. תחילה עבד יחד עם אביו בשיווק תוצרת חקלאית, כנהג, אך אמר לנסוע עם אמו לארצות-הברית, מקום שם היו להם קרובי משפחה, ולהרוויח שם כדי קניית משק עצמאי, משלו, בארץ. הדברים היו עדיין תלויים ועומדים כשפרצה מלחמת- העצמאות. חיים התנדב מיד לשירות בחיל השריון ובחטיבת "גבעתי" כרב-סמל.

כל היסוסיו והתלבטויותיו פסקו בבת-אחת. אביו שאף לשחרר אותו (כי הוא היה משענתו העיקרית), והאם השיגה בינתיים בשבילו את רשיון-הנסיעה לחוץ-לארץ, והוא סירב לשניהם ואמר: "מקומי עתה כאן, ואך ורק כאן, כדי שאלחם למען מולדתי, עמי ועתידנו!" במלחמה הצטיין בגבורתו. באחד מקרבותיו האחרונים לקח שלל מידי האויב תותח, שנקרא אחר-כך על שמו: חיים בלוך. חיים-זאב נפל חלל ביום ב' בתמוז תש"ח (9.7.1948), בקרב על משלט עבדיס, ליד נגבה, והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנגבה.