בן לאה ויהושע, נולד ביום ז' בניסן תרפ"ז (9.4.1927) בעיר מינסק- מזובייצק, פולין ועלה לארץ בשנת 1936 עם הוריו. המשפחה השתקעה בכפר ויתקין אצל האח הבכור, שהקדים לעלות, ושם למד חיים בבית-הספר המקומי והתערה בחיי הכפר, ששבו את לבו והוא היה מאושר לצאת אל אביו החורש בפרדס ולעסוק בכל עבודות החקלאות. כשעזבה המשפחה את הכפר ועברה לפתח תקווה, נתקבל לבית-הספר לילדי העובדים, אך בהיותו כבן 13 עזב את לימודיו ועבר לחיי עבודה כדי לעזור להוריו. בהגיעו לגיל 16 התגייס לנוטרות ושמר בשדות העמק ובכפר-ילדים. בתקופת מלחמת-העולם השנייה עבד בבית-חרושת שסיפק ציוד מלחמתי לחזית המלחמה בנאצים. במות עליו אמו הצטרף לקיבוץ בארי ועלה עימו להתיישבות בנגב. שם החלה תקופה חדשה בחייו. חיים היה מסייר בשדות ועובר בקו המים, מכיר כל שביל בנגב וכל אוהל בדואי. רבים מהשכנים הערבים הכירוהו והוא ידע את מנהגיהם ואורחות חייהם. בקיבוץ הירבה לקרוא והיה צמא השכלה, שלא הספיק לרכוש לו בילדותו.

בפרוץ מלחמת-העצמאות פעל כנוטר בליווי המשוריינים והשתתף בקרבות ליד עזה, ברייר ובדרכי הנגב. בקרב ליד סעד התבלט באומץ-לבו, כשהניס יחד עם שני חבריו רבים מאנשי האויב. ביום כ"ב באדר א' תש"ח (3.3.1948) נפצע בתאונת-דרכים קטלנית. המשוריין שבו יצא נסע במהירות רבה, בגלל האפשרות של מארב ערבי, והתהפך בפרשת-דרכים ליד כפר ג'וליס. חיים הועבר פצוע אנוש לבית-החולים "הדסה" בתל-אביב ומת שם באותו יום. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בפתח תקווה.