בן בכור לסניורה ואברהם. נולד ביום כ"ה באדר תש"י (14.3.1950) בתל אביב. אח ליצחק ושושנה.

חיים, שסובביו כינוהו "רינגו", גדל והתחנך בתל אביב. למד בבית הספר היסודי "התקווה" ובתיכון עירוני י"א בעיר.

נער חברותי היה, תמיד מוקף בחברים ועסוק בפעילויות עם בני גילו. הוא נחשב "הכוכב של החבר'ה". בית המשפחה היה פתוח ומזמין, שימש מקום מפגש קבוע והחברים אהבו לבוא להתארח. חבריו הקרובים מתקופה זו ליוו אותו מאז ולאורך כל חייו.

חיים היה חבר בלהקת הנוער "תפארת ישראל", אהב לרקוד, ובשעות אחר הצהריים שיחק כדורגל כחלוץ בולט ומבטיח בקבוצות הנוער והבוגרים של "בני יהודה" תל אביב.

בתום לימודיו התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת הצנחנים. הוא עבר מסלול של לוחם. בחודש מארס 1968, במלאת לו שמונה-עשרה שנה, נפגע בפעולת "כראמה" ("מבצע תופת"): תקיפה נרחבת של כוחות שריון, צנחנים וחיל אוויר של צה"ל, ב-21 במארס 1968, על מפקדת הפת"ח והעומד בראשה יאסר ערפאת בכפר הירדני כראמה שבדרום בקעת הירדן. בפעולה נפלו שלושים ושלושה לוחמי צה"ל ולמעלה ממאה נפצעו.

בעקבות הפציעה נותר חיים מרותק לכיסא גלגלים. בתחילה איבד מעט מהחיוניות שהייתה בו, כדברי משפחתו, אך כמה שנים לאחר מכן החל לפקוד מדי בוקר את "בית הלוחם" בתל אביב, מרכז השיקום לנכי צה"ל ובני משפחותיהם. במסגרת זו הצטרף לנבחרת ישראל בכדורסל נכים ונסע למשחקים ולטורנירים ברחבי העולם. הוא נהנה מהשהות ב"בית הלוחם", מהאימונים ומהחברותא. עם הזמן התקדם בספורט והיה לקפטן נבחרת ישראל בכדורסל נכים. בנוסף נהג לשחק במטקות ב"חוף הנכים" בתל אביב, ואף בספורט זה הצטיין.

חיים אהב לצאת לטיולים, הן טיולים של יום או יומיים ברחבי ישראל והן נסיעות לחו"ל. כל טיול היה מעניק לו כוחות, והוא השתוקק לתכנן את הטיול הבא.

כשעבר להתגורר בבית חדש בשכונה חדשה בתל אביב, רכש עד מהרה חברים בבית הכנסת השכונתי.

חיים היה פעיל מאוד ועצמאי, ועל פי רוב כשביקשו לעזור לו היה עונה, "תודה, אבל אני מסתדר". חבריו העריכו מאוד את התעקשותו לעשות הכול בעצמו. במהלך השבעה הגיעו לבית המשפחה חברים שסיפרו עד כמה שמחו מנוכחותו באירועים חברתיים ועד כמה אהבו והעריצו אותו.

חיים כהן נפטר ביום כ"ד בחשוון תשע"ז (25.11.2016). בן שישים ושש היה בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ירקון בתל אביב. הותיר אחות ואחיינים.