בן יפה ויצחק. נולד ביום כ"ג בטבת תשכ"ד (7.1.1964) בצפת. אח תאום של אורית, ושניהם אחים צעירים של אביגיל.

חיים, ילד מאושר ונבון, גדל והתחנך בצפת. כשהיה בגיל בית ספר יסודי העתיקה המשפחה את מגוריה לתל אביב למשך כשנתיים ולאחר מכן חזרה לצפת. בתיכון למד בבית הספר "עמל" בעיר.

לאחר לימודיו התגייס לצה"ל. אחרי שעבר קורס מ"כים (מפקדי כיתה) שובץ לתפקיד מדריך בקורסים אלה.

בדצמבר 1985, זמן קצר אחרי השחרור מצה"ל, התגייס למשטרת ישראל. תפקידו הראשון היה שוטר סיור, ובחלוף השנים התקדם לתפקידי בלש, חוקר ורכז מודיעין. הוא שירת במרחב כנרת של המשטרה בתחנות צפת, ראש פינה וטבריה וביס"מ (יחידת סיור מיוחדת) גליל.

מפקדו בתחנת משטרת טבריה סיפר שחיים היה אדם נמרץ ובריא שאהב לצחוק ולסייע: "ידך תמיד מושטת לאחר, וכתפך לתמוך ולעזור". בעבודתו היה קשוב לאחרים ונתפס כאדם מיוחד, איש סוד וחבר נאמן. משרדו היה תמיד פתוח, ועמיתיו נהגו להתקבץ שם ולשתות יחד קפה מהביל שבישל.

לבד מן הקורסים הרבים שעבר במשטרה, בייחוד בירושלים, במסגרת השירות גם למד לתואר ראשון במרכז אקדמי בכרמיאל.

חיים הכיר את אהובה באירוע משפחתי, הם היו לזוג ובשנת 1990 נישאו. כשמונה שנים התגוררו בצפת, ולאחר מכן קבעו את ביתם בטבריה בעקבות עבודתה של אהובה. בתם הבכורה ספיר ובנם יצחק אריאל נולדו בפער שנים קטן זה מזה, וכעבור כשבע שנים נולדה הבת הצעירה קורל.

חיים היה בן זוג ואב מסור ומשפחתי. הוא היה מעורב בחינוך הילדים וידע לפרגן להם ולאשתו. היה לו חשוב שהוא ורעייתו יגיעו יחד למסיבות של בית הספר ולאספות הורים. כבן זוג שימש כתף תומכת לרעייתו ופינק אותה במתנות וביחס חם.

מאחר שבישול היה אהוב עליו, תמיד דאג לארוחות בבית, וכן היה שותף במטלות הבית האחרות. תחביב נוסף היה יציאה לטיולים, והוא הרבה לעשות זאת.

חיים היה כריזמטי ומקצועי בעבודתו. אף על פי שהיא הייתה שוחקת ותובענית ואף על פי שבילה בה שעות רבות, הוא אהב אותה עד מאוד. בני ביתו הרגישו בעשייתו הענפה. בנותיו ובנו אהבו ללכת עימו לתחנת המשטרה. הידיעה שאביהם שוטר נסכה בהם תחושת ביטחון וגאווה, וייתכן שזה מה שדחף את שלושתם, לימים, להיות שוטרים במשטרת ישראל ובמשמר הגבול.

צניעות וענווה, נאמנות לאמת ודבקות במטרה היו תכונות נוספות שחיים בורך בהן.

רב-סמל בכיר חיים רייס נפל בעת מילוי תפקידו ביום ד' בחשוון תשע"א (12.10.2010). בן ארבעים ושבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בטבריה. הותיר אישה, שתי בנות ובן ושתי אחיות.

על מצבתו חקקו אוהביו: "חבר היית לכל אשר חפץ בך, מצאת חן וחסד בעיני אלוהים ואדם".

מפקדו של חיים בתחנת משטרת טבריה ספד לו: "איך נפרדים ממך? שוטר, רכז מודיעין, איש מקצוע, עמית ואדם אהוב על כולם שהלך מאיתנו פתאום לבלי שוב. נדמה שרק אתמול עברת במשרד להגיד בוקר טוב, ועכשיו אינך ... הגעת אלינו לפני כשנה ונחרטת בליבנו. נדמה שתמיד היית חלק מאיתנו ... 'חֲבָלִים נָפְלוּ לִי בַּנְּעִמִים אַף נַחֲלָת שָׁפְרָה עָלָי, אֲבָרֵךְ אֶת יְהוָה אֲשֶׁר יְעָצָנִי אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי' (תהילים טז, ו–ז). חבר יקר, לעד תהיה איתנו, לא נשכח אותך לעולם".

בכנס של משטרת ישראל הוצג ספר שנכתב לזכרו, ורעייתו אהובה נשאה דברים: "איש יקר שלי, אישי ואהובי, אתה הרוח הסוערת בקרבי. / העולם שלנו לא כל כך צפוי, לא כל מה שרצוי מצוי. / גם אם אגייס את כל התעצומות הנפשיות והאוצרות שבתוכי, לא יכולה להכיל את הכאב העז שחשה בליבי. / תחושת כאב שכל כך מעיקה, המילים לא יוצאות לי ונשמתי נעתקה. / באותו יום שלישי הארור ... הכול פתאום ברגע התהפך, וידעתי שמה שהיה בינינו לא יוכל להימשך. / התחושה שמשהו בנשמה שלי נשבר, וכאילו כאן כלום לא נשאר. / התהום שנפער מולי – לא יכולה לעמוד מולו, להאמין שהכול נעשה לטובה ממש מתגמדת ונראית חסרה. / כל המשמעות מול שלושת ילדיך להבדיל לחיים ארוכים, אינני יכולה להסביר במילים.

עדיין אני ממשיכה, אבל ממשיכה בשביל שלושת ילדיך בלבד, כי נותרתי לבדי מבלי שמישהו יקשיב, יבין, יחבק. מתגעגעת לשיח בינינו, לחיזוקים, לפרגונים, לחיבוקים ואפילו לצחוקים שלנו ביחד. מרצה את שלושת ילדיך עם כל ההתחדשויות שהם עוברים בחיים. אני שם בשבילם, כפי שציווית אותי שהם הערך העליון, אבל לי לא נותר מאומה לאחר לכתך. אוהבת מעומק נשמתי".

במלאת שנה לנפילתו התקיים ביוזמת שוטרי תחנת טבריה יום נטיעות לזכרו.

חיים מונצח באתר ההנצחה לחללי משטרת ישראל במכללת המשטרה בבית שמש ובבית "יד לבנים" בטבריה. באתר עיריית טבריה הועלה דף לזכרו.