בן רחל ומנחם, נולד ביום ד' באב תרפ"ז (2.8.1927) בעיר מיכלובצקה, צ'כוסלובקיה. עם השתלטות הנאצים על המדינה החלו שנות עינוייו. הוריו נרצחו. מחמשת בני המשפחה נותרו שלושה יתומים שנפרדו איש מאחיו. כמה שנים הסתתר בכפרים כנוצרי, עד שמלשין יהודי הסגיר אותו לידי הנאצים. הוא נכלא במחנות אושוויץ ומאוטהאוזן, וימים אחדים לפני השחרור נדון למוות, אך הצליח לברוח. אחרי השחרור הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" ויצא להכשרה בעיירה נייטרה. בסביבה זו נשם לרווחה ושמחת-הנעורים שבה ללבו. כעבור חצי שנה, בשנת 1946, עלה במסגרת "עליית-הנוער" (ב"חברת להבות חביבה", על שם הצנחנית חביבה רייק). בחברת-הנוער בקיבוץ דן הכירוהו כבחור פעיל, אחד מעמודי התווך בחיים החברתיים.

עם גיוסו לחיל-הנוטרים גילה כשרון צבאי. נעשה מקלען א'. בימי מלחמת-העצמאות ניצל פעמים רבות מהתקפות ויצא עם אנשי "כרמלי" בשיירה ליחיעם בשעות הצהריים של יום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948). השיירה כללה 7 כלי רכב ו90- אנשים כדי להעביר אספקה, חומרי ביצורים ותגבורת ליחיעם. ליד כברי נתקלה השיירה במארב שהציבו הערבים. המשוריין הראשון הצליח לפרוץ ולהגיע ליחיעם, אך שאר כלי הרכב נלכדו במארב. אנשי השיירה לחמו עד שעות הערב ובחסות החשכה הצליח חלק מהם להיחלץ, אך חיים היה בין הנופלים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בנהריה.