בן עליזה ואריאל. נולד ביום ו' בטבת תשכ"ד (22.12.1963) בערד. בהיותו בן ארבע נפרדו הוריו וחן עבר עם אמו ואחותו למושב כפר חיטים ליד טבריה. בגיל עשר עבר לנתניה. עד כיתה ה' למד בבית- הספר היסודי בכדורי, ועם המעבר לנתניה למד בבית-הספר 'בארי'. עם סיום כיתה ח' הצטרף למשפחת אביו - שנישא בשנית - בבאר שבע, וקשר קשרים טובים עם אחיו ואחותו החדשים. אולם לאחר כשנה וחצי, בסיימו כיתה י' בבית-הספר המקיף ו' בבירת הנגב, החליט לחזור אל אמו בנתניה, שם סיים את בית-הספר התיכון 'שרת' במגמת צילום.

מגיל צעיר גילה חן תכונות של מנהיגות וחבריו ללימודים ולחוגי נוער העריכוהו וכיבדוהו. הוא שאף לגדולות, ועם גיוסו לצה"ל בחודש יולי 1982 התנדב לשייטת חיל הים. אולם אחרי שבוע של גיבוש נשר מטעמי בריאות ועבר לחטיבת גולני. הוא אהב מאוד את המסגרת הצבאית החדשה והתערה בה במהירות. לאחר שעבר בהצלחה קורס מ"כים ורכש ניסיון כמפקד, התקבל לקורס קצינים וסיימו בהצלחה. כמפקד הקפיד על יחס הוגן ומתחשב בפקודיו ומנע קיפוח מכל סוג שהוא.

אחרי שלוש שנות שירות בחטיבת גולני. עבר במסגרת שירות הקבע לחטיבת גבעתי החדשה וגם בה עשה חיל כמפקד חרוץ, נבון ומסור.

ביום ט' בחשוון תשמ"ו (24.10.1985), בהיותו בפעילות ביטחון שוטף בגבול אזור הביטחון בצפון, אירעה תאונה מבצעית שעלתה בחייו של סג"ם חן ברוד. הוא נפל בעת מילוי תפקידו חודשיים לפני מלאת לו 22 שנה. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בנתניה. השאיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות - אורן, איתי, אורלי ואורית.

במכתב תנחומים להוריו כתב מפקד היחידה, בין השאר: "לכולנו, מפקדים וחיילים, היה חן דוגמה וסמל למנהיגות הנרכשת בדרך של דוגמה אישית וטיפול אישי ואנושי בחיילים. כאדם וכחבר רכש את לב אנשיו, שהעריצו את רצונו ויכולתו להעניק משלו לאחרים, בדיבור ובמעשה. התייחסותו לתפקידו ולמשימות שהוטלו עליו היתה אחראית ומבוגרת. שופע רצון ודבקות, סחף את אנשיו איתו בביצוע משימות אלו, כשהוא תמיד לצדם, יחד איתם."

מפקד הפלוגה של חן כתב ביום השנה למותו "לחסיד הפשטות, למפקד טוב שנפל לנו בדרך, לבן, לחבר שחסר לנו היום, לפנים שופעות חן וחיוך נצחי, שהפך לסמל של חן האדם." חן ברוד הועלה לדרגת סגן לאחר מותו.