בת סעדה וחביב קנפו. נולדה ביום כ"ח בתמוז תשי"ז (27.7.1957) בחיפה. ילדה שלישית במשפחה, אחות של דוד, ליזה ויהודית.

חנה גדלה והתחנכה בקריית ים. בתום לימודיה עבדה כפקידה במוסך.

את רפאל בכר הכירה עוד מילדותם בשכונה. בגיל שבע-עשרה יצאו יחד עם חבר משותף למועדון ריקודים בכרמל, ומאז החלה להירקם ביניהם מערכת יחסים זוגית. כעבור שלוש שנים, בשנת 1977, נישאו.

בתקופה זו עבדה במוסך, אך היא ובן זוגה העדיפו שתמצא עבודה קבועה ומסודרת. חנה קיבלה הצעה משוטר שהגיע לטיפול במוסך, שתחליף שוטרת למשך שלושה חודשים. היא התגייסה בחודש יולי 1978 למשטרת ישראל, והיא בת עשרים ואחת. המשרה הזמנית הפכה למשרה קבועה, ארוכת שנים ומשמעותית.

תחילה עבדה כמזכירה בסדנת רכב במשטרת חיפה, ובהמשך שירתה במגוון תפקידים במחלקה הפלילית, במשטרת עכו באגף חקירות ומודיעין, וכרכזת התביעות של מחוז הצפון. מקצועיותה בעבודה אפיינה אותה יחד עם גישה אימהית. במסגרת תפקידיה עבדה עם תובעים צעירים מפרקליטות המדינה, והייתה המאחדת ואשת הסוד שלהם. גם כשנאלצה לסרב או לתת תשובה שלילית ידעה לעשות זאת בחיוך ובנועם. רבים פנו אליה כיוון שתמיד הייתה בשביל לעזור. ברצון טוב והודות לידע שצברה בעבודתה הצליחה לסייע לרבים.

לאחר נישואיה עם רפאל גרו בני הזוג בקריית ים וכעבור שנה קבעו את ביתם בכרמיאל. חנה אהבה מאוד את ביתם הגדול ואת השכונה. נולדו להם שלושה ילדים – רויטל, ירון ומור. בילדותם הציבה גבולות ברורים בחינוכם, ומשבגרו הפכה להיות חברתם הטובה ביותר ואשת סודם.

היא ורפאל חלקו זוגיות מופלאה, כדבריו. מתוך הבעת עיניה ידע מה היא מבקשת לומר, והם יכלו לשוחח גם בלי מילים.

חנה היוותה את עמוד השדרה המשפחתי, המאחדת, המקרבת והדואגת לכל אחד - להוריה, לאחיה, למשפחתה המורחבת ולמשפחתו של בעלה. אשת משפחה למופת, הקפידה לשמור קשר עם כולם, וידאה שיבלו יחד ובעיקר בחגים.

היא ניחנה בכישורים חברתיים והייתה אהובה, אישה חביבה ושופעת שמחת חיים שבלטה במפגשים חברתיים. כל אחת מחברותיה הרבות הרגישה שהיא החברה הקרובה ביותר שלה.

יושרה וכנות אפיינו אותה, ליבה ופיה היו שווים. רגשותיה כלפי הזולת היו בולטים ומורגשים.

אסתטיקה הייתה חשובה לה, והיא הקפידה על הופעתה ועל מראה מסודר והנחילה זאת לילדיה.

חנה אהבה ליהנות מהחיים – לטייל בעולם ולבלות. מספר פעמים בשנה נסעה לחו"ל עם רפאל לטיולים ארוכים, ולעיתים קרובות יצאה לבילוי עם חברותיה.

בשנת 2013 החלה לסבול מכאבי גב, וכעבור זמן קצר אובחנה כחולה במחלה קשה. בעת הטיפול המשיכה לעבוד במשטרה כמה ימים בשבוע כדי לשמור על שגרה, "להתאוורר" ולהמשיך להיות פעילה ושותפה בעבודה. בעלה ליווה אותה במסירות בטיפולים התכופים בבית החולים "רמב"ם" בחיפה, בירר את כל הדרוש עם הרופאים וכך גם אחותה ליזה ואחותו אסתר.

בהיותה אדם מאמין הלכה חנה להתייעץ עם רבנים, האמינה שתתגבר על המחלה ושמרה על אופטימיות. כל העת שידרה את האמונה הזו לבני משפחתה, ולא לכל קרוביה סיפרה על מחלתה מתוך אמונתה שתשוב לאיתנה.

באותה עת, אחרי שנים של שירות למופת, הועלתה לדרגת רב-נגד, דרגת התקן הגבוהה ביותר של תפקידה. כל קציני המטה הגיעו לבית החולים לטקס המרגש של הענקת הדרגה.

בימים האחרונים לחייה, כשרפאל ניסה להבין ממנה מה תרצה שיקרה לאחר לכתה, השיבה רק שברצונה שיישב לצידה עד שתחלים. בימים אלה התאוששה מעט. ביומה האחרון ביקרה אותה חברה טובה ששבה מארצות הברית, דודהּ הגיע לביקור מקריית שמונה וקרא מתוך ספר תהילים, ורויטל בתה שטפה אותה במים שבורכו על ידי רב.

רב-נגד חנה בכר נפלה בעת מילוי תפקידה ביום ז' באייר תשע"ד (7.5.2014). בת חמישים ושש בנופלה. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל. הותירה בעל, שתי בנות ובן, נכדים, אם, אח ושתי אחיות.

על מצבתה חקקו אוהביה: "יופייך נטוע בתוכנו, אישה אהובה. לנצח נזכור את דרכך הקסומה".

בני המשפחה הכינו אלבום לזכרה, שאותו הציגו במלאת אחד-עשר חודשים לנפילתה.

בגן השעשועים בכרמיאל שבו שיחקו ילדיה הוקמה פינה לזכרה.

חנה מונצחת באתר ההנצחה לחללי משטרת ישראל במכללת המשטרה בבית שמש.