בן בת-שבע וברוך, נולד ביום י"ג בתמוז תרפ"ו (25.6.1926), בשניאטין, עיר קטנה על גבול פולין-רומניה. אביו, נגר לפי מקצועו, חינכהו חינוך תורני וחילוני כאחד. בן שלוש נשלח ל"חדר" ובהיותו בן שש למד בבוקר בבית-הספר הפולני ואחרי הצהריים המשיך בלימודי-קודש אצל מלמדים שונים. בהיותו בן אחת-עשרה עלה עם המשפחה לארץ, אל אביו שהקדים לעלות לפניהם בשנה וחצי. בארץ הוסיף ללמוד ב"ישיבות" בסביבת תל-אביב ובעיקר בבני ברק, אך בהיותו בעל כשרונות ובעל תבונת-כפיים עזב את לימודיו והתחיל לעבוד. הוא תפס בקלות ובמהירות מלאכות רבות: רדיו, חשמל, מכונאות, נגרות וכו'. הוא פתח בירושלים בית-מלאכה לעגלות ומיטות ילדים וראה ברכה בעמלו.

כבן למשפחה דתית ולאומית הצטרף עוד בנערותו לתנועת-הנוער "ברית החשמונאים" ואחר-כך התנדב לאגודת מכבי-האש בירושלים. בהיותו בן 17 התגייס לשורות ה"הגנה" ושירת בחי"ש. היה פעיל במחלקה הקרבית הראשונה וב-29.11.1947 היה מהראשונים שעברו לעיר העתיקה. באחד הקרבות נפצע ברגלו ואף-על-פי ששוחרר זמנית מתפקידו התנדב לשמירה באזורו, כשהוא צולע עדיין, ועמד על משמרתו בפינת הרחובות סנט-ג'ורג' ושמואל הנביא. הוא היה אחראי לעמדה הקיצונית ביותר הסמוכה לעמדות האויב. בבוקר יום י"ד בניסן, ערב פסח תש"ח (23.4.1948), אחרי לילה של יריות בלתי-פוסקות ודריכות מתמדת, כשהלך אל מפקדו למסור דין-וחשבון מפעולות הלילה וקרבותיו, צלף בו האויב והוא כרע ונפל בו במקום. חנוך הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בסנהדריה בירושלים.