בן אלזה ויצחק. נולד ביום ט' באייר תרע"ד (5.5.1914) בברלין בירת גרמניה. בשנת 1933 עלה לארץ-ישראל והשתקע בגדרה. בארץ התמסר לעבודות כיבוש שונות ובו בזמן שקד על לימוד העברית. אחרי יום עבודה מפרך היה לומד עברית ותוך זמן קצר שלט בשפה וגילה לה קנאות רבה. חנן הצטרף לשורות ה"הגנה" והתגייס לחיל הנוטרים. במסגרת תפקידו נשלח לשמור על קודחי מים בנגב. בשלהי אוגוסט 1938, בעיצומם של מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט, היה בדרכו ממחנה הקידוח בבאר שבע למקום מגוריו בגדרה יחד עם חברו הנוטר יצחק הברקורן. ליד מסמיה נורו על האוטובוס בו נסעו יריות מאוטובוס ערבי. יצחק נהרג במקום וחנן נפצע קשה. כעבור ששה ימים, ביום ה' באלול תרצ"ח (1.9.1938), נפטר מפצעיו והובא למנוחות בבית העלמין בגדרה. הניח אשה בארץ והורים ואחות באוסטרליה.

בדברים לזכרו שהתפרסמו בעתון "דבר" כתב חבר שהכירו: "היתה בו מזיגה של סדר וסבלנות ממערב אירופה והתלהבות ומסירות לתנועת העבודה של בן מזרח אירופה". שמו הונצח גם בחוברת הזיכרון "כופר הישוב" ובספר "יזכור" של מכון ז'בוטינסקי.