בת ישראל ופסיה. נולדה ביום י"א בכסלו תשי"ג (29.11.1952), בחדרה ולמדה בבית הספר "מרחבים" ובבית הספר התיכון החקלאי בפרדס חנה. היה לה כישרון לכתיבה והיא נהגה לכתוב את רשמיה ביומן חיים. היא הרבתה לעסוק בספורט, למדה בלט והתקדמה יפה מאוד בשטח זה. חסיה הייתה בת מסורה ונאמנה, נהגה כבוד בהוריה, אהבה אותם מאוד ודאגה להם בכנות. לא ייפלא אפוא כי כזה היה גם יחס ההורים אליה. כשהייתה חסיה בבית היה הוא מתמלא אור, צחוק, שמחה ואהבה.

חסיה גויסה לצה"ל בסוף פברואר 1971 והצטרפה לנח"ל. הוריה רצו שתעזוב את הצבא ותינשא לחברה הקבוע משדה אליעזר, אך היא סירבה וענתה: "אם כך אתם רוצים, אני אחתום לצבא הקבע". היא לא רצתה לעזוב את הצבא וביקשה לסיים את שירותה הסדיר, כי אהבה מאוד את החיים בצבא ותכננה להמשיך בצבא גם לאחר נישואיה ואף לעבור קורס קצינות. חסיה שמרה מכל משמר על מדי הצבא ואף כשבאה הביתה לחופשה לא רצתה להחליף אותם. בימי שירותה הגיעה לדרגת רב"ט. אולם שירותה נמשך רק מעט יותר משנה. אור ליום ו' באייר תשל"ב (19.4.1972) נפלה חסיה בעת שירותה והובאה למנוחת עולמים בבית הקברות בפרדס חנה.