בנם של שדמית-הודיה ויאיר-יואל. נולד ביום כ"ח באב תשס"ה (2.9.2005). ילד שני במשפחה, אח קטן לשילה-אליה, אח גדול לארגמן-חי, רימון והללי.

טובאל-יוסף היה כאח גם לליה, ילדת אומנה שהצטרפה למשפחתו.

הוא קיבל את שמו בשל הטוב שקרן מפניו כבר בימיו הראשונים. מגיל צעיר דבק בו שם החיבה טובי, שליווה אותו כל חייו ותאם במדויק את כל הטוב שעשה עבור סביבתו.

טובאל גדל והתחנך במושב מחולה שבבקעת הירדן, למד בבית הספר היסודי "שקד" בקיבוץ שדה אליהו הסמוך. כשהגיע לכיתה ו' עבר עם משפחתו לבית שאן, שם למד תחילה בישיבה התיכונית "אורט אביתר" ובהמשך בתיכון "אורט פסגות".

הוא ניחן בשמחת חיים שופעת ובשובבות כובשת, האיר פנים אל העולם בחיוכו המתוק והיה בעל לב רגיש להפליא. תמיד נמשך אל המרחבים ואל הטבע, אהב להיות בתנועה, לצאת לטיולים ולמסעות, ומעולם לא פספס הזדמנות לשחק כדורגל או כדורסל עם חבריו הרבים.

אומץ לב ונחישות אפיינו את דרכו, וכאשר נתקל באתגרים, בחר שלא להרים ידיים והקיף את עצמו באנשים תומכים. בכוח רצון בלתי מתפשר הצליח לעמוד בכל היעדים שהציב לעצמו, וזאת מבלי שהחיוך ימוש מפניו.

כשהיה בן שש-עשרה, החל טובאל לברר עם עצמו סוגיות עמוקות של אמונה ובגרות. הוא גדל בבית דתי, ולאחר תקופה שבה התרחק מעט מהדת, עשה שינוי פנימי עמוק, חזר לשמור שבת, חבש כיפה ולבש ציצית באופן קבוע. "טובאל סימל באישיותו את החיבור היפה שבין הקודש לחול", סיפרו בני משפחתו.

במהלך לימודיו בתיכון, הצטרף לתנועת "יהלום" של גרעין "יחד", תחילה כחניך ובהמשך כמדריך. במסגרת תפקידו כמדריך ליווה נערים בסיכון, התנדב איתם בעבודות כפיים בחוות שונות ברחבי הארץ ויצא איתם למסעות. הוא הפך לדמות משמעותית עבור החניכים ושימש להם כאח גדול וכמשענת. באחד המסעות, סיפרו, כשחניך שלו התקשה לעלות להר, טובאל לא ויתר לו, תמך בו ועלה עמו יחד עד לפסגה.

מדריכיו בתנועה סיפרו: "טובאל היה איש חינוך ללא תעודה. הוא דאג באמת לכל חניך וחניך והיה עבורם דמות לחיקוי ומשענת לרגעים הקשים... טובאל חי חיים של שליחות, בלי שאלות, בלי 'מה ייצא לי מזה?', 'מה אני ארוויח?'

טובאל, אתה הקרנת את החיים, את סוד החיים. התחלת כחניך עם ברק בעיניים, שמחת ממש להיות מדריך, רצית בזה – רצית לקחת חניכים למעלה, לכל הר שיכול להיות. היית באיזה ערך עליון וזה חיבור לסוד החיים. לא ויתרת על אף חניך".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

טובאל היה אז בתחילת דרכו במכינה הקדם-צבאית "איתן" שבמעלה אדומים, אליה הצטרף עם סיום לימודיו בתיכון. בשנת לימודיו במכינה חיזק את הכושר הגופני שלו, העמיק בסוגיות אישיות שונות כדי לבנות ולחזק את הזהות האישית שלו, ובנה קומה נוספת באישיותו לקראת גיוסו לצבא.

במסגרת משימה בשם "מסע אל עצמי" שעבר במכינה, כתב טובאל: "אני אדם שתמיד ינסה לשמח אנשים אחרים, גם אם זה נופל על חשבוני. כשאני מגיע אני תמיד בא שמח ואנרגטי, ומתי שמישהו צריך אותי אני אשים את כל התוכניות שלי בצד ואלך לעזור לו".

טובאל שאף להמשיך את דרכם של אביו ואחיו ולשרת בצה"ל בחטיבת "גולני". בתחילה קיבל שיבוץ אחר, אך פעל כדי לשנותו. במקביל, התאמן ללא הרף במסגרת המכינה ואף הצטרף לתוכנית "החץ" להכנה לשירות קרבי. לבסוף, הגשים את משאלתו וזכה לבשר להוריו באושר: "אני הולך להיות גולנצ'יק".

באוגוסט 2025 התגייס לצה"ל ושירת כנגביסט חוד (לוחם במקלע "נגב" המשתייך לחוליית החוד שלוחמת בראש הפלוגה) בפלוגה מבצעית ב' ("זאבי הדממה") של גדוד 13 בחטיבת "גולני". הוא היה לוחם מקצועי, יסודי ובלתי מתפשר, מלא בגאוות יחידה. גישתו הייתה "אמור מעט ועשה הרבה" – תמיד היה ראשון להתחיל בעשייה, בשקט ובצניעות.

הוא לקח על עצמו את המשימות הקשות שאף אחד לא רצה לעשות, גם כשחזר עייף מפעילות. בנוסף, נהג לכבס את הציציות של כל חבריו למחלקה אחרי משימות, כדי שיוכלו ללבוש אותן במשימה הבאה בנוחות.

טובאל היה הלב של המחלקה ושימש, הן בצבא והן מחוצה לו, כדבק שאיחד את כל סובביו. הייתה לו יכולת לראות תמיד את פנימיות האדם ולהתחבר לכל אדם, ללא כל מחיצות.

חבריו תיארו אותו כ"חבר על מלא" – כזה שייסע עד סוף העולם, בכל שעה, עבור חבריו, יקשיב להם, ייעץ להם וייתן להם תחושה שהם הכי קרובים אליו. לדבריהם, תמיד הפגיש את כולם בכל יציאה הביתה מהצבא ודאג לכל סובביו לפני שדאג לעצמו. בנוסף, שמר על קשר עם חניכיו מתנועת "יהלום" ותמך בהם גם מרחוק.

לצד זאת, הקפיד תמיד לפנות זמן למשפחתו, שהייתה עבורו מעל הכול. הוא בילה זמן איכות רב עם אחיו ואחיותיו, סייע רבות בבית, נהג לבקר את סבו ואת סבתו בכל הזדמנות ועזר להם בכול.

במהלך שירותו הצבאי לחם טובאל בשתי גזרות הלחימה העיקריות, ברצועת עזה ובלבנון, ושאף תמיד לתרום ככל האפשר ולהשתתף בכמה שיותר משימות מבצעיות. גם לאורך הלחימה האינטנסיבית מצא זמן לשלוח למשפחתו מסרים מחזקים, להדהד את גודל המשימה ואת חשיבותה ולשמור על חיוך, שנשמע היטב בקולו.

בשבעה באפריל 2026 פעל גדוד 13 במבצע מורכב לטיהור מרחב הכפר א-טייבה שבגזרה המרכזית בדרום לבנון. מפקד המחלקה החליט כי אחרי עשרות משימות רצופות שבהן לחמו בראש המחלקה, הפעם הכוח של טובאל לא ייכנס ראשון, וייתן ללוחמים אחרים את הזכות להוביל.

כשנכנסו הלוחמים לאחד המבנים, נתקלו במחבלי חיזבאללה שפתחו באש עזה מתוך חדרי המבנה. מפקד המחלקה נפצע ברגליו ומספר לוחמים נוספים נפצעו קשה ונזקקו לחילוץ ולסיוע מיידי. טובאל לא היסס, זינק קדימה מיד, הצטרף אל מפקד הפלוגה ורץ יחד איתו אל תוך האש במטרה לחלץ ולהציל את חבריו.

הוא לחם בנחישות ובאומץ לב עילאי, עד שנפגע במהלך חילופי האש הקשים ונהרג במקום. בהיתקלות נפצעו חמישה לוחמים נוספים.

סמל ראשון טובאל-יוסף ליפשיץ נפל בקרב ביום כ' בניסן תשפ"ו (7.4.2026). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בבית שאן. הותיר אחריו הורים, אחים ואחיות.

משפחתו של טובאל, שהיה חתום על כרטיס "אדי", הסכימה לתרום את אבריו לאחר נפילתו. בכך, הציל טובאל חיי כמה אנשים.

כתבו בני המשפחה: "טובאל בחר לעצמו את הדרך החל מגיל צעיר, ועשה את כל הבחירות מתוך אמונה מלאה כשהוא מדייק מה נכון לו, וכך היה שלם עם כל בחירה שעשה.

כך היה גם בקרב האחרון שלו – טובאל בחר לרוץ קדימה, בחר להיכנס למבנה כאשר ברור לו שיש מחבלים שאורבים להם, ובכל זאת לא היסס ורץ לסייע לחבריו.

רגעים אלו ממחישים בכל העוצמה את הדברים שטובאל כתב על עצמו: 'אני תמיד דואג לאחרים לפני שאני דואג לעצמי'.,

כך טובאל חי – בשמחה גדולה ובעשייה למען האחר.

טובאל נפל כגיבור, כשהוא מוסר את נפשו למען עם ישראל, הגנת המולדת וקדושת הארץ, מתוך שמחה ואמונה בצדקת הדרך.

טובאל הותיר אחריו הורים, אחים, משפחה מורחבת כואבת ואוהבת, חברים אינספור ומורשת עמוקה של אומץ, חברות אמת, צניעות וחיוך שלא ידעך לעולם".

הוריו של טובאל, שדמית-הודיה ויאיר, ספדו לו: "טובי, תודה על הזכות להיות ההורים שלך ולראות אותך הופך מילד לנער ולגבר ערכי ואיכותי, שעושה הכול עד הסוף, בכל הכוח. שמבין שהוא יוצא בשליחות בשביל עם ישראל. הלכנו איתך את כל הדרך, השתדלנו ללמד ערכים ומידות טובות ואתה ספגת הכול. אבל טובי שתדע – הבחירות היו שלך, הכוחות היו שלך והגבורה כולה שלך!

טובאל-יוסף, כמה השם שלך מדויק לך, כל כולך טוב. טובי שלנו עם החיוך הענק ושמחת החיים, עם הלב הטוב והנשמה הגדולה. טובי, אתה כל כך מיוחד שבכל מקום שהיית אספת אליך חברים טובים. אתה ידעת לראות את הנשמה של האדם, זה מה שהיה חשוב לך".

דודתו, להב, ספדה: "כמה בלטה בך תכונת הנתינה. נתת מעצמך לכל חניך ולכל מי שהכיר וגם למי שלא, וכשמך כן אתה – מלא מלא בטוב".

"כל החיים היית הכי טוב, הכי מסור, תמיד בראש וראשון לעזור", ספד מפקדו. "גם בהיתקלות לפני שנה בה' באייר היית ראשון לפתוח את הבית, ריתקת את המחבלים במדרגות עם ה'נגב', לא פלא שקיבלת מצטיין. וגם במותך – צעקו 'צמד אלי!' היית הראשון שרץ לתת אש, ככה, בגבורה עילאית".

טובאל נגע לאורך חייו באנשים רבים, שבחרו להנציח אותו בספרי תהילים, בסידורי תפילה, בזמירונים לשבת, במעמדים להנצחת נרות ובעמדת תפילות לזיכוי הרבים.

תנועת "יהלום" בה שימש כמדריך, ערכה מסע להנצחתו והקימה לזכרו את "סיירת טוב", שמטרתה להמשיך את הטוב שעשה בחייו.

במכינה הקדם-צבאית "איתן", שבה למד, הוחלט להקים חדר לימוד לזכרו של טובאל.

משפחתו וחבריו יזמו טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו, וכן הקמת נקודת מפגש בטבע באזור מגוריו, שתשלב את אופיו המחבר והמאחד עם אהבתו הגדולה לשטח.

ילדי הגנים בבית שאן למדו לזכרו של טובאל את הפיוט האהוב עליו, "ידיד נפש".

להקת "אור גדול" יצרה לזכר טובאל מחרוזת שירים, המסמלים את דרכו ואת ערכיו.