בן נלי ומרדכי, נולד בחודש אוקטובר 1922 בכפר ההונגרי דאגה- פאלן ומילדותו היה רגיל בעבודה. בבית-הספר העממי למד רק שנתיים. השכלתו היתה ביתית בעיקרה ומילדותו נטה שכם לעמל, למען פרנסת הבית. בגיל שש-עשרה היה כבר בעל מקצוע מושלם בעשיית נקניקים. במלחמת-העולם השנייה גויס לצבא ההונגרי ועבד עבודת-כפיה. הוריו הובלו למחנה-ההשמדה אושוויץ. האם נרצחה והאב נשאר בחיים. עם סיום המלחמה חזר טיבור הביתה והחליט לעלות לארץ-ישראל. הוא הצטרף לתנועת הציונים הכלליים והיה חבר הכשרה ב"דרור" בבודפשט. בשנת 1947 הגיע לארץ. עבד במקצועו באחת המושבות ועיקר דאגתו היה להעלות את אחותו ואת אביו שנשארו בגולה. מחסכונותיו המעטים הכין לאביו מכונות לתעשיית נקניקים כדי שיהיה פטור לעת זקנה מדאגות הפרנסה.

טיבור התגייס באמצע חודש מאי 1948 לחטיבה 7, שזה עתה הוקמה ולחמה לפריצת הדרך לירושלים, שנחסמה על-ידי מערך הלגיון בלטרון. נפל בהתקפה השנייה על לטרון (מבצע "בן נון ב'") ביום כ"א באייר תש"ח (31.5.1948). כשהגיע אביו לארץ, כבר לא מצא את בנו בחיים.

ביום כ"ה במרחשוון תש"י (17.11.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.