בן בכור של אורנה ואילן. טל נולד באשדוד ביום כ"ד באלול תשמ"ד (21.9.1984). אח בכור לבר ולנועם. 

טל גדל ובגר בעיר אשדוד. בילדותו למד בבית הספר היסודי "רעים" ובתיכון למד ב"מקיף ד'", במגמת מחשוב ובקרה. את לימודי התיכון סיים בהצלחה רבה. טל ניחן ביכולת התמדה והשקעה בדברים שאהב. הוא היה נער שקט ועדין, חביב ונעים הליכות. הייתה בו תבונה ורגישות, ותמיד היה אופטימי ושמח. טל ניחן באדיבות ובאהבת האדם, והיה נכון לעזור לזולת בכל עת.

משפחתו מתארת את טל: "עיניים גדולות בצבע דבש, תמיד מחייכות במבט חם ואוהב, לראשו בלורית מפוארת מסודרת בקפידה רבה, על פניו נסוך תמיד חיוך ענק, מתוק ומבויש וממס לבבות. מאה שמונים וחמישה סנטימטר של טוב לב, תבונה ורגישות, אהבה ושמחה. ילד שהיה קל מאוד לאהוב, ואכן אהבנו אותו ללא תנאי. כל הטל הזה נפל עלינו כמנהג אגלי הטל עם עלות השחר, שמחים, משובבי נפש, נוצצים, ממלאים באושר לצד השקט והשלווה... טל הצטיין בכל דרכיו, דבקות במטרה הייתה מתכונותיו הבולטות. היה תלמיד טוב שכל מוריו התגאו בו והעריכוהו".

בספר המחזור של סיום התיכון נכתב על טל: "בשיעורים בקושי מתעניין, הוא יושב וחולם... פתאום מתעורר ואומר למורה: 'סליחה, מה הייתה השאלה?' ואז כולם צוחקים, מה לעשות, טל בעננים..."

בשנות הנעורים פיתח טל תחביבים רבים. הוא התאמן בטניס, השתתף בתחרויות וזכה בפרסים. טל אהב לשמוע מוזיקה מגוונת, ובעיקר אהב את סגנון ה"מוזיקה השחורה". הוא אהב לטייל בארץ, לגלוש בסקי מים ולדהור באופנועים ובמכוניות מרוץ בארץ ובעולם. טל חלם לפתח את תחום הרכיבה האתגרית כתחום מקצועי ולהשתתף בתחרויות.

לאחר סיום לימודיו התיכוניים, המשיך טל ללימודים במכללה לטכנאים ולהנדסאים "מקיף ה'" באשדוד.

בתאריך 16.7.2002, במהלך לימודיו, התגייס טל במסלול עתודה לשירות צבאי. את שירותו הצבאי בחיל האוויר החל בפועל במהלך חודש מאי 2003. הוא שירת כטכנאי אוויוניקה בצוות אוויר בטייסת 193, "טייסת מגיני המערב" ברמת דוד. טייסת זו היא טייסת מסוקי סיור ימי המיועדים לביצוע משימות סיוע לחיל הים. בתחילת 2006, בתום שירות החובה, המשיך טל לשירות קבע באותה טייסת.

ביום ט"ז בתמוז תשס"ו (12.7.2006) נפתחה מלחמת לבנון השנייה. המלחמה נפתחה בתקיפה של מחבלי חיזבאללה מלבנון על סיור של צה"ל, אשר נע על ציר מקביל לגדר המערכת ממערב למזרח, בין זרעית לשתולה, בתוך שטחה של מדינת ישראל. שלושה חיילים נהרגו במקום ושניים נחטפו. בעקבות האירוע הגיבה ישראל בתקיפה מן האוויר ולאחר מכן גם בשילוב יחידות הקרקע. הלחימה נמשכה שלושים וארבעה ימים, והסתיימה בהפסקת אש ב-14 באוגוסט.

ערב פרוץ המלחמה תכנן טל לבלות עם חבריו. סיפר חברו: "טל אהב מאוד לגלוש, בעיקר בכנרת, ובשבת הזו הוא תכנן לצאת לפיקניק, כבר נעשו הקניות והרכישות לפיקניק, אולם זה התבטל עם היציאה למבצע הצבאי". מתחילת המלחמה הוא הוצב במסגרת תפקידו בספינת חיל הים "חנית", אשר התמקמה מול חופי ביירות.

סמל ראשון טל אמגר נפל בקרב מול חופי ביירות ביום י"ט בתמוז תשס"ו (14.7.2006), שלושה ימים לאחר פרוץ המלחמה. ספינת הטילים עליה שהה טל נפגעה מטיל שנורה לעברה מלבנון. עם טל נפלו עוד שלושה חיילים מצוות הספינה: רב-סמל מתקדם דב שטרנשוס, סמל ראשון יניב הרשקוביץ וסמל שי שמעון אטיאס.

טל היה בן עשרים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

אביו אילן ספד לו: "יצאת לטיול ארוך... אנו מאמינים שתיהנה בו, אנחנו אוהבים אותך טל. להתראות".

ספדה לטל אחותו נועם: "אם אתה יכול לשמוע אותי, אני רוצה לומר לך שאני אוהבת אותך ומתגעגעת על שהלכת מאיתנו".

מפקד היחידה אמר להוריו ולאחיותיו של טל במעמד ההלוויה: "הילד שלכם הוא גם הילד של הטייסת שלנו, האח של בר ונועם הוא האח של כל החיילים של הטייסת שלנו. אנו קוברים ביחד ילד ואח. היית ילד מדהים, שקט, מקסים, מקצוען. עכשיו נבכה, נחבק, אבל נרים ראש וננצח. אתם ממשיכים להיות חלק ממשפחת 193, ולך טל, אני כבר מתגעגע".

גיל שפיר, חברו של טל, שבילה איתו את השבת האחרונה לפני נפילתו, סיפר: "טל נהנה מאוד באותה שבת... הוא לא רצה לעזוב את החוף ולחזור. זה נראה כאילו רצה לנצל את החיים עד תום".

רות סופר, חברה לעבודה של אילן, אביו של טל, סיפרה על התרשמותה מהמשפחה: "שנה ועוד שנה ועוד... ההתמודדות נמשכת והזמן לא בדיוק עושה מה שזמנים אמורים לעשות. הדירה שופצה והחדר של טל כבר לא בדיוק אותו חדר. החפצים נרטבו מדמעות חדשות כשהועברו מחדר לחדר... לא הכרתי את טל אמגר ז"ל. אני מכירה את אילן. אביו של טל. שפר גורלי להכיר אדם, אחד הטובים. גבר אמיתי, רגיש כמו שרק אבא ובעל שכזה יכול להיות. אובדנו של טל הוא אחד מהימים הארורים האלה של החיים ותחילתם של חיי נמלה.

סלח לי אילן על הדימוי, אך לעיתים נדמה לי שאתה קצת כמו נמלה הידועה ביכולתה לסחוב משא הכבד ממשקל גופה. אני מסתכלת בך ואתה לא יודע. אני רואה אותך ושומעת קולך ומחפשת את מקור העוצמה, בכל מילה בכל תובנה. אנשים מתהלכים בקוסמוס כגרגרים. לא כולם דומים. ישנם כאלה מיוחדים שסוחבים על גבם משא כבד ממשקלם, והם צולחים. צולחים בזכות מי שהם היו לפני שמישהו החליט בשבילם שמולדת כל כך כואבת. אז טל, איך יכול היה להיות אחרת?"

אחותו של טל, נועם, בחרה להתגייס לחיל האוויר, על מנת להמשיך את דרכו של טל. במהלך ראיון בעת שירותה הצבאי סיפרה: "רציתי להמשיך את הדרך. החיל תמיד עוטף אותך ולמרות שעברו כמעט עשר שנים מאז, אין דעיכה של הגעגוע וההרגשה, כל שנה אנחנו מרגישים אותו דבר - אנחנו לא צריכים את יום הזיכרון כדי לזכור. חיל האוויר מסמל עבורי הגנה ובטחון, ובזה עוסק גם התפקיד שלי - לפקח על כל המטוסים ולדאוג לבטיחות כדי שאנשי צוות האוויר יוכלו לבצע את משימותיהם... חסר לי אח גדול. היו בינינו שתים-עשרה שנים, אבל למרות זאת היינו חברים טובים. הוא תמיד דאג לי והתעניין, כמו שכל אח גדול דואג לאחותו הקטנה".

חבריו של טל כתבו והלחינו שיר לזכרו, לקראת יום ההולדת הראשון שלו לאחר נפילתו: "לפעמים זה נראה שהרמנו ידיים / מחפשים פה לבד את הכוח בינתיים / חסרה התמימות והשקט בבית / התייתם המפרש, כבר שנה ללא שיט / כמה לילות של בוקר בלי טל / מנסים להבין מה אסור, מה מותר / מתברר שלנצח זה בעצם שנה / מתגעגע, מביט בתמונה / כבר יותר משנה בן עשרים ושתיים / כולם מחכים שתצא מהמים / אולי זה סיוט, אני לא פותח עיניים / ולב מתחנן ושואל את השמים / למה? למה עכשיו? / עכשיו זה שונה ומוזר בלעדיך / אין תחליף בעולם לניצוץ בעיניך / לא

מוצא את החיוך שהבדיל מהיתר / לא רוצה להיות כאן, נשאר בי רק זכר". השיר, "בוקר בלי טל" בביצוע איציק ביטון ואדיר אמסלם, חברי ילדות. ניתן להאזנה באתר יוטיוב.

לזכרו של טל מוענקת מלגת קרן "אמא" באוניברסיטת חיפה, בין המלגות המוענקות לזכר כל נופלי מלחמת לבנון השנייה.

טל מונצח עם כל חללי עירו אשדוד, עם נופלי חיל האוויר באנדרטה בהר הטייסים ועם נופלי חיל הים באנדרטה באשדוד. בהר אדיר בצפון הוקם מצפור להנצחת כל נופלי מלחמת לבנון השנייה.