בן לינה ויוסף. יעקב (יענקל'ה) נולד בצ'רנוביץ, רומניה ביום כ"ה בניסן תרפ"ה (19.4.1925). אח לאדית.

יעקב למד בבית הספר העברי ובתיכון בצ'רנוביץ. בנעוריו היה חבר בתנועות "גורדוניה" ובאיחוד העולמי של "פועלי ציון".

ב-1939 פרצה מלחמת העולם השנייה ולפני פלישת הנאצים לרומניה הוא ברח לרוסיה, שם נשפט בגין תעמולה אנטי-סובייטית ושהה במחנה מעצר. עם שחרורו גויס יעקב לצבא האדום והשתתף בקרבות באוקראינה, בפולין ובגרמניה. כשנפצע בקרב הוא הצליח לברוח מבית החולים לצ'רנוביץ ומשם - דרך טרנסילבניה, הונגריה ואוסטריה - לעיר אולם שעל הדנובה, בה הוא הצטרף למחנה של פליטים ששרדו את המלחמה.

במחנה פגש יעקב את סוניה. בשנת 1948 עלו בני הזוג דרך צרפת לישראל, על סיפון האונייה "אנצו סירני".

יעקב לא שירת בצה"ל עקב פציעתו במלחמת העולם השנייה, אך עבד במשרד הביטחון כאזרח בבסיס ציוד, כאפסנאי וכפקיד. הוא נישא לסוניה בשנת 1950, בשנים הבאות נולדו הילדים יוסי ואילנה.

ב-1954 הצטרף יעקב לשירות הביטחון הכללי ושימש בתפקידי איסוף מודיעין, זאת הודות לשליטתו בשמונה שפות - עברית, גרמנית, רוסית, רומנית, יידיש, בולגרית, פולנית ואנגלית. כמו כן, שימש עוזר למנהל שלוחה באגף לענייני ישראל וזרים.

אחרי כמה שנות עבודה בשב"כ יעקב הושאל למשרד החוץ ושירת כארכיבר וכקצין ביטחון בשגרירות ישראל בבון, גרמניה.

יעקב נהרג ביום א' בתשרי תש"ל (12.9.1969). הוא נהרג בתאונת דרכים, נדרס על ידי דיפלומט מצרי בעת חציית כביש בעיר בון בגרמניה. בן ארבעים וארבע בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחולון. הניח אישה, בן, בת ואחות.