בן גלית ודניאל. נולד בטבריה ביום כ"ב באלול תשנ"ד (28.8.1994). ילד שני להוריו, אח של גל וסהר.

טל גדל ולמד בעיר הולדתו טבריה. ילד מיוחד, חייכן ומלא שמחת חיים, ילד שאהב את החיים ומיצה כל דקה וכל שנייה. ילד של נתינה, תמיד מושיט יד לעזרה. בכל תצלומיו בולטים מבטו הטוב, חיוכו והשמחה על פניו.

טל אהב לארגן טיולים, פיקניקים, נסיעות בג'יפים, טרקטורונים ואקסטרים, אהב את הטבע ואת הכינרת. אימו מספרת: "טל היה ילד שובב ומלא שמחת חיים. קראו לו 'מוגלי', הוא היה רזה ושחום וקטנטן בדיוק כמו הנער מ'ספר הג'ונגל'. כל הזמן הוא היה בתנועה, קופץ, מטפס ובתזוזה... בהיותו בן ארבע חזרנו מפיקניק בכינרת ומרוב שאהב מים מילא את הצידנית ונכנס פנימה..."

טל היה צעיר ערכי מאוד, אכפתי ועוזר, מארגן ומתעניין. הוא בלט כנער חברותי, כריזמטי ומנהיג. חברים סבבו אותו בכל עת, הוא היה עמוד התווך בחבורה וכל מי שהכיר אותו ידע שהייתה לו יכולת מופלאה להיחלץ מכל מצב, תמיד הצליח לסדר הכול בשנייה האחרונה. "קדוש", כך קראו לו הכול בחיבה, היה הראשון מבין החבורה שהוציא רישיון נהיגה וכך דאג להביא וללכד את כולם. בדרך כלל הוא ארגן את המפגשים ושמר על קשר עם כל הידידים, בימי העצמאות דאג לארגן ולערוך את הקניות למפגש, יחד הם בילו בכינרת בערבים ארוכים של "על האש", במסיבות, בפיקניקים, בטיולי ג'יפים ובדיג.

לעומת חיי החברה התוססים שלו, אומרת אימו, פחות אהב ללמוד. כל הזמן קיטר על המטלות הלימודיות, ובכל זאת הבין שזו מסגרת חשובה והקפיד להתרכז במידה שהספיקה לסיים את התיכון. היה לו קשר מיוחד עם המחנכת שלו בכיתות י"א וי"ב. בכל בוקר היא התקשרה להעירו, שיגיע בזמן ללימודים. מעבר ללימודים העיוניים היה לו ידע טכני רב והוא אהב להתעסק בתחומי מכונאות, מחשבים וחשמל.

בהיותו בכיתה י"א הוריו העתיקו את מגוריהם ליישוב פוריה עילית, שם בנו בית. הוא מאוד אהב את חדרו החדש והשקיע בעיצובו.

טל היה ילד מאוד משפחתי. הקשר עם בני המשפחה היה מאוד חשוב ומשמעותי בחייו. עוד בהיותו בכיתה ז', סיפרה אימו, הכין עבודת שורשים מושקעת ומאירת עיניים ובסיכום העבודה כתב: "הבנתי שחייהם של היהודים במרוקו לא היו קלים. הגעתי למסקנה שלא קל להיות יהודי בארץ זרה והיותי יהודי בארץ ישראל היא זכות גדולה. עכשיו הבנתי את משמעות מילות השיר: 'לכל איש יש שם שנתן לו אלוהים ונתנו לו אביו ואימו'."

טל הקפיד להשתתף בכל המפגשים המשפחתיים. היה לו חשוב לשמור על המנהגים והמסורת המשפחתית. הוא הִרבה לבקר את סבו אלברט, גם כששירת בצבא. הסב כינה אותו "היהלום שבכתר" והיה ביניהם קשר מיוחד טל היה מלא חום ואהבה, כשסבתו נפטרה הוא אף הציע לסבא שיעבור להתגורר איתו.

בבית ספג מילדות את הערכים של אהבת הארץ, החובה לתת ולשרת למען הכלל ולמען המדינה. היה לו צורך לשרת שירות משמעותי, כלוחם. אחיו גל שירת במשמר הגבול ושימש עבורו מודל לחיקוי.

ביום 13.11.2013 התגייס לצה"ל. הוא שירת במשמר הגבול ביחידת "שחר 101" של מחוז חוף. זאת לאחר דחיית שירות, כי תחילה הוצב לשרת בהנדסה קרבית והוא הרי רצה להיות במשמר הגבול יחד עם אחיו. טל חלם ללכת לקורס קצינים יחד עם אחיו, ויחד איתו לשרת בקבע.

בליל הסדר האחרון בחייו של טל, שנת 2015, התכנסה כל המשפחה המורחבת לחגוג. טל, סיפרה אימו, לקח על עצמו את טקס ה'בִּבהילוּ" (יהודי מרוקו נוהגים בליל הסדר להעביר מעל ראשם של משתתפי הסדר את קערת הפסח, תוך שהם שרים את שיר 'בבהילו יצאנו ממצרים', מתוך ההגדה של פסח). סבו היה מאושר בראותו את נכדו מככב ושר בליל הסדר ועובר אחד אחד מהמשפחה. בדיעבד זו הייתה פרידה מכולם. ימים אחדים לאחר מכן, ב-5.4.2015 ארגן טל מפגש עם כל החברים. אף על פי שהם היו מפוזרים ביחידות שונות בצבא ובקושי שמרו על קשר רציף הוא התעקש לארגן את המאורע ודאג לאסוף כל אחד ברכבו. המפגש אכן יצא לפועל והביא איתו אווירה של אחדות וליכוד בין כל החברים, ובדיעבד היה גם הוא למסיבת פרידה מטל.

ביום 8.4.2015, במהלך חופשה מהצבא, יצא טל יחד עם חברתו, אחיו וחבריו לשיט בכינרת ופיקניק בחוף שלדג. החברים מספרים שזו הייתה הפעם הראשונה שהוא התנסה בוויקבורד, גלשן שקשור לסירה, הצליח לגלוש והיה מאושר. לאחר מכן עלה לאופנוע ששט בצמוד לסירה דקות ארוכות, עד לתאונה שבמהלכה הוא נפגע, נפל מהאופנוע וטבע במצולות.

התאונה אירעה מול חופי עין גב. פרשים, סירות, טרקטורונים ואלפי מתנדבים מכל הארץ החלו מיד בחיפושים נרחבים בכינרת ובחופיה. בחיפושים השתתפו יחידות חיל הים וחיל האוויר של צה"ל, מג"ב, משטרת ישראל, חברת אלביט, צוללנים, זק"א, כיבוי והצלה וחברים. אביו ואחיו של טל, דניאל וגל, ליוו את החיפושים מקרוב כשעברו במהלכם לגור בקרוואן בחוף קיבוץ עין גב. הקיבוץ הקצה את סירת הדיג לחיפוש שעליה הורכב הסונאר, בעזרתו איתרה היחידה לפעילות תת-ימית של חיל הים לאחר חיפושים רבים, שנמשכו שלושים ושבעה ימים, את גופתו של טל בקרקעית הכינרת, בעומק של עשרים ושניים מטרים.

סמל ראשון טל קדושים נפל בעת שירותו ביום י"ט בניסן תשע"ה (8.4.2015). בן עשרים ואחת בנפלו. ביום 14.5.2015, לאחר שנמצאה גופתו בכינרת, הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בטבריה. הותיר הורים ושני אחים.

כתבה האם גלית: "לעבודת ה'שורשים' (מכיתה ז') בחר טל להוסיף את השיר 'לכל איש יש שם' של המשוררת זלדה. השורה האחרונה בשיר אומרת: 'לכל איש יש שם שנתן לו הים ונתן לו מותו' - היש סמליות גדולה מזו?... במשך כל תקופת החיפושים קראתי תהילים, ביום ה-36 הרמתי את פני לשמיים וביקשתי סימן והוא לא איחר לבוא: עיני הופנו בתהילים של יום שלישי לפרק ס"ח פסוק כ"ג 'אמר ה' מבשן אשיב, אשיב ממצולות ים', ולמחרת היום נמצאה גופתו של טל.

פרשת השבוע לאחר קבורתו של טל הייתה 'ואחרי מות קדושים'. טל נמצא ביום ה-39 לעומר. טל נולד בשבוע ה-39. טל בגימטריה = 39. טל, סחפת אחריך מדינה שלמה".

ספד האב, דניאל: "הגעגוע שלי אליך חונק אותי מהיום הראשון. לא היינו עוזבים אותך לרגע אחד וכך גם עשינו עד למציאתך. גם אם זה היה לוקח שנתיים ?לא היינו עוזבים אותך".

אחיו של טל הוסיף: "הדמעות חונקות ומציפות אותי בגעגוע ענק ובזיכרונות מתוקים. הורגת אותי המחשבה שלא אראה אותך שוב... יש לי כל כך הרבה זיכרונות טובים ממך, חרוטים בלב ובנשמה".

רב-ניצב יוחנן דנינו, המפקח הכללי של המשטרה, ספד: "המילים דלות מלתאר את תחושת האובדן שכולנו חשים. טל, מהיום הראשון לא חסכנו כל משאב כדי להביאך למנוחת עולמים. לכם, משפחת קדושים, אתם היום חלק ממשפחת משטרת ישראל. העובדה ששניים מבני המשפחה בחרו לשרת במשמר הגבול, כלוחמים, מצביעה על הערכים בהם התברכה המשפחה הנפלאה הזאת, ערכים אותם ספג טל".

ספד מפקד משמר הגבול, ניצב עמוס יעקב: "טל, היום הצטרפת באופן רשמי לגדוד הדממה של משמר הגבול, המונה ארבע מאות שמונים ושלושה חללים. גדוד אשר איננו מופקד על משימות כמו שמירה או מארבים, אלא על הדבר הבסיסי - המורשת של החיל עליה מחנכים דורות של מפקדים ולוחמים".

ספדו לטל חבריו: "אתה היית בורג מיוחד. לא סתם בורג, בורג שאין לו ולא יהיה לו מחליף... היית חבר לפני הכול. תמיד היית הראשון לעזור, לתמוך, לדבר ולייעץ לכל מי שנזקק... תמיד תפסנו ממך הגבר שבחבורה... אנחנו מצדיעים לך חבר יקר".

ביום הולדתו של טל, ארבעה חודשים וחצי לאחר נפילתו, כתבה אימו: "חגגתי לך יום הולדת כמו בכל שנה עם עוגת הלב, הבלונים והברכה עם האודם... יחד עם כל החברים וכך יהיה כל שנה. המצעים והבגדים נשארו בחדר שלך בדיוק כפי שהשארת אותם - החלל שהשארת עצום כל כך". ועוד הוסיפה: "טל, כל פינה בבית צועקת ומזכירה שאתה לא כאן. אני מחכה לך כל יום, כל דקה וכל שנייה, שהנה הדלת תיפתח. יום שישי הפך ליום נורא. זה היה היום שהיית מגיע כמו רוח סערה לטרוף את העולם ולמצות כל דקה בסוף השבוע המיוחל. אני מתגעגעת לרעש ולהמולה שהיו סביבך".

אנדרטה לזכר טל, שצורתה כצורת הכינרת, הוקמה על שובר הגלים בעין גב, סמוך למקום טביעתו. בטקס הסרת הלוט, כשנה וחצי אחרי נפילתו, אמרה אימו: "נפרדים ממך ילד יקר, נפרדים מהגוף, אך לא מהרוח, לא מהאישיות, לא מהזיכרון ולא מהאור אך לא מהנשמה... זיכרון של ילד יפה, חייכן ושמח, אוהב את הבריות, מכבד ודואג לכולם תמיד. 'יהלום של סבא', 'ליטוש של אמא', 'פוייטו' של סבתא, 'יפני' של דודי (כינויים שנהגו לכנות את טל), המשך להאיר את חיינו מאותו מגדלור של מעלה והמשך לצייד אותנו בכוחות להמשיך את החיים בלעדיך. אוהבים מאוד וכבר מתגעגעים". אנדרטה נוספת הוקמה במרכז השיטור הימי בכינרת.

לעילוי נשמתו של טל הוריו כתבו ספרי תורה: האחד הוכנס לבית הכנסת בשכונת מגוריו בפוריה עילית, ספר שבכתיבת האותיות שלו השתתפו למעלה משבעים איש שעזרו בחיפושים אחריו. הספר השני הוכנס לבית כנסת בלוס אנג'לס, בארצות הברית. סבו של טל הקדיש את היכל ספרי התורה בבית הכנסת במרכז קליטה על שמם של טל ושל סבתו נינט.

תחרות ירי על שם טל קדושים נערכת מדי שנה במרחב חוף של משמר הגבול.

בבסיס חיל החינוך והנוער "מחו"ה אלון" הנציחו את טל בצורה מאוד מיוחדת במסגרת פרויקט אימוץ החיילים על ידי מחלקת הנפגעים בצבא. "צוות טל" למד עליו, הם הגיעו לבקר את משפחתו ונסעו לאנדרטה בעין גב לשמוע את סיפור התאונה והחיפושים.

אסף כליף, לוחם מג"ב וחבר של טל, כתב ומבצע לזכרו את השיר "טיפת הטל". השיר הוא פרי יוזמתה של חברתו של טל, ספיר קקון, שמספרת: "תמיד הייתי שרה לו, מרדימה אותו. הוא שאל: 'מתי יהיה שיר שמוקדש רק לי'? ואני הייתי צוחקת במבוכה. כמה ימים אחרי התאונה חשבתי שאני רוצה שכולם ידעו מי הוא היה, עד כמה מיוחד הוא היה וכמה הוא חשוב". השיר הולחן על ידי אור כהן וניתן להאזנה ביוטיוב. מתוכו: "היום התחיל אצלך הכול היה רגיל / אך ברגע קט הכול פה הסתבך. / כל המצב קשה, כבד מלהכיל / האובדן גדול את הנשמה חותך. / כמו טיפת הטל שנעלמה לה / שומר אתה עלינו מלמעלה / המשפחה כולה בוכה כואבת / את נשמתך האחרונה מהכינרת".

חברתו גם כתבה ומבצעת לזכרו את השיר "בלעדיך", אשר הולחן על ידי ברק בוחבוט וניתן להאזנה ביוטיוב. מתוך השיר: "מנסה שלא להישבר כאן בלעדיך / הימים תמיד מקשים עליי יותר / ואם נחזור ליום שבו עזבת / הייתי נותנת את הכול שתישאר / יום רודף יום וזה לא עוזר / הלילות תמיד מקשים עלי יותר / החלק שחסר ממך תמיד יהיה חסר / ומה היה קורה אם היית חוזר..."

כתבה האם גלית: "טל, אמשיך להתגעגע אליך בכל יום, בכל דקה, למשך כל שארית חיי ועד לנשמתי האחרונה... אנו גאים להיות הורים שלך, ומודים לך על כל רגע איתך... שמור עלינו מלמעלה מלאך שם במרומים והפץ את אורך עלינו כמגדלור.

לנצח איתך. חרוט בליבנו לעד".