בנם של עדנה ויוגב. נולד ביום י"ז באדר ב' תשמ"ט (24.3.1989) בחולון. אח קטן ליואב וגיל.

יאיר גדל והתחנך בחולון, למד בבית ספר יסודי "שרת" בעיר ובתיכון "קמפוס קריית שרת", שם סיים את לימודיו במגמת רובוטיקה. הוא היה מנהיג שקט ודעתן, מיטיב להתנסח ובעל כושר שכנוע, שתמיד התעקש לעשות דברים בדרך שלו, גם אם הייתה מאתגרת וקשה יותר.

ב-2007 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בחיל השריון. הוא היה אהוב על חבריו לשירות ועל מפקדיו, שהרגישו שהם יכולים לסמוך עליו בעיניים עצומות. אחד המפקדים סיפר שיאיר עשה כל משימה על הצד הטוב ביותר, בלי לדבר יותר מדי, בשקט ובצניעות, פעל מתוך תחושת שליחות ורוח התנדבות עמוקה ותמיד שאף למצוינות.

אחרי השחרור יצא לטיול של למעלה משנה בדרום אמריקה, שכלל התנדבות בבית חולים לחיות ג'ונגל בבוליביה, שם הקציו את אהבתו לחיות כשטיפל בשיקום פומה פצועה.

כשחזר ארצה עבד במגוון עבודות, בין השאר כמאבטח בנמל התעופה "בן גוריון". לקח לו כמה שנים להתלבט אם ומה להמשיך ללמוד. משהחליט, נרשם וסיים תואר ראשון במדעי המחשב במכון הטכנולוגי HIT בחולון. לאחר סיום הלימודים עבד בתחום ההייטק, ומקום העבודה האחרון שלו היה בחברת הפינטק Rapyd.

רבים ממכריו של יאיר הגדירו אותו כמאצ'ו, "גבר גבר" - מחוספס וקשוח מבחוץ, לא מתלונן ולא משדר חולשה אף פעם, אבל מבפנים בעל נפש רכה ורגישה. הוא היה משפחתי מאוד ומחובר למעגל חברים קרובים, שידעו שהוא תמיד יהיה שם עבורם.

ליאיר היו תחומי עניין מגוונים. הוא אהב טבע ובעלי חיים, עם חיבה לכלבים 'מפחידים' שאותם היה מאלף. הוא למד והעמיק בעולמות הטכנולוגיה, שמר על תזונה בריאה וכושר גופני גבוה ואהב מאוד מוזיקה, במיוחד נגינה על גיטרה אותה היה לוקח לכל מקום, גם למילואים וגם במלחמה.

יאיר היה איש שיחה מרתק, בעל עולם פנימי עשיר, חוכמה ורגישות. היהדות היתה יסוד חשוב בחייו, במהלכם הוא יצר חיבורים עמוקים ומשמעותיים עם אנשים מגוונים, חילוניים ודתיים, הייטקיסטים ועובדי כפיים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, לאזורים נרחבים בארץ והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

יאיר גויס למילואים עם פרוץ המתקפה והתייצב מיד. בימים הראשונים לחם ביישובי הנגב המערבי שהותקפו על ידי מחבלי החמאס, ובהמשך נכנס כחלק מכוחות הצבא הקרקעיים ללחימה ברצועת עזה.

הגדוד בו שירת, גדוד 87 של חטיבת השריון 14 (חטיבת "המחץ"), לקח חלק חשוב בתמרון הקרקעי ברצועה, אך יאיר, שלא רצה להדאיג את הוריו, סיפר שהם רק תומכים בלחימה מבחוץ.

לאורך חודשים ארוכים לחם בגבורה, מתוך תחושת שליחות וגאווה גדולה. הוא היה אהוב מאוד על חבריו הלוחמים, ידע להצחיק ולרומם את רוחם ברגעים הכי קשים ומאתגרים, שימש דוגמה אישית והיה להם כאח גדול.

לחבר ששאל איך הוא מרגיש בתוך הטנק אמר: "זו הרגשה שאי אפשר לתאר אותה, הכול כל כך עוצמתי. כשאתה יורה פגז כל הטנק זז ואתה מרגיש את העוצמה ואת התרומה שלך ללחימה הזאת".

ביום שלישי, 16.1.2024, במהלך פעילות מבצעית בצפון הרצועה, נורה טיל RPG לעבר הטנק שבו נהג. יאיר נהרג במקום.

רב-סמל ראשון יאיר כץ נפל בקרב ביום ו' בשבט תשפ"ד (16.1.2024). בן שלושים וארבע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחולון. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם.

אימו, עדנה, ספדה לו: "צדק ואמת הובילו אותך בכל מעשיך עד שלפעמים חשבתי שאתה נאיבי. היית האור של החיים שלנו ואני בטוחה שתמשיך להאיר לנו שם מלמעלה. קשה להאמין שלא תיכנס יותר הביתה עם החיוך שובה הלב שלך, עם הכלב ברוס. יאיר, תחסר לנו תמיד, נזכור ונאהב אותך תמיד בן יקר".

"בחור חכם במיוחד שרואה את העולם בעיניים נכונות מאוד", כתב חברו לצבא, אביאל. "הוא אמנם היה בין הוותיקים של הפלוגה באותו זמן, אבל ברוחו היה צעיר במיוחד. הכי חי ובועט מבין כולנו. יאיר היה פיטר פן. הוא היה מנהיג בעולם שלו, סוחף אחריו את כל מי שרק נתן צ'אנס, אבל רק את מי שהוא בחר ואהב... הכרתי בחור שהוא עולם שלם. מנהיג עם אינטליגנציה רגשית בשמיים. פיטר פן של ממש".

מפגש לזכרו של יאיר נערך בערב יום הזיכרון תשפ"ד בחולון. הערב הוקדש גם לזכר רס"ר זכריה פסח הבר, שנפל בתקרית בה נפל יאיר, ולזכר רס"ן נצר שמחי, מפקד הפלוגה שלהם, שנפל בקרב שבועיים אחריהם.

כחלק מפרויקט "הולכים לאורם" בבסיס הטירונים חוות השומר, אימץ צוות ממחלקת טירונים את יאיר כמקור להשראה בתהליך ההכשרה שלהם. הם בחרו במשפט מאפיין שיאיר נהג לומר לחבריו הלוחמים כשנשחקו וקיטרו: "עושים מה שצריך". המשפט הפך ל"פקודת ההפעלה" שלהם לאורך הטירונות ועורר בהם השראה ומוטיבציה.

במיזם "בדרכי יאיר" יוזמת משפחתו פעילויות העשרה ומורשת לצעירים ולנוער, בהשראת תחומי העניין המגוונים שלו, הכוללים תוכנית מנהיגות בפנימיית בית ספר כדורי בצפון, פעילויות מורשת בבית ספר אורט אורמת ביבנה, ובתיכון בו למד בחולון.

המשפחה הקימה אתר אינטרנט לזכרו, תחת השם: "אתר הנצחה לזכר יאיר כץ", ובו תמונות וסיפורים מתחנות חייו השונות.

במלאת שנה לנפילתו של יאיר נערך מפגש לזכרו, בו הוקרן סרט הנצחה שנעשה בהשתתפות בני משפחה וחברים. את הסרט ניתן למצוא באתר האינטרנט שהוקם לזכרו וכן ביוטיוב, תחת השם "יאיר".