בנם של איריס ומשה. נולד ביום י"ט בכסלו תשס"ג (24.11.2002) בכרמיאל. אח ליובל, שחר ויואב.

גדל והתחנך ביישוב הקהילתי עדי שבעמק יזרעאל. ילד חייכן וצנוע, ברוך כישרונות ואהוב על הבריות. למד בבית הספר האנתרופוסופי "ולדורף הרדוף?" שבקיבוץ הרדוף וספג ערכים של רעות, נתינה וקהילתיות. משפחתו החמה והאוהבת נטעה בו ערכים של אהבת האדם, הארץ והעם. מחנכיו סיפרו על נער נעים הליכות, שקט אך דומיננטי ובעל כושר מנהיגות. "מים שקטים חודרים עמוק", כדבריהם, נער אשר בתבונתו ידע לחבר בין חבורות וחברים, בילויים וערכים.

בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך לאחיו. "המרכז של הבית", כדברי אביו משה. יאיר הפיץ אור ושמחה, כיבד את הוריו וטיפח קשר קרוב עם אחיו.

מגיל צעיר גילה כישרון מוזיקלי ואומנותי. הוא ניגן בכמה כלי נגינה, בהם חצוצרה. בידי הזהב שלו בנה חפצים מעץ, ויצירות האומנות שלו עיטרו את בית המשפחה. חלומו היה להקים נגריה קטנה ולבנות בה רהיטים.

ביום 12.8.2021 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 101 של חטיבת הצנחנים. במהלך מסלול הכשרתו בלט ביכולותיו, במקצועיותו ובמסירותו. כחייל מצטיין ומוערך נבחר לשמש בתפקיד צלף, המחייב לא רק מיומנות טכנית גבוהה אלא גם בשלות מנטלית יוצאת דופן. מפקדיו ציינו כי סמכו עליו למרות גילו הצעיר. בתנאי שטח מורכבים תחת אש שמר יאיר על קור רוח וקבלת החלטות שקולה.

בשנה הראשונה לשירותו, השתתף בכמה פעולות מבצעיות בגזרת יהודה ושומרון. יום אחד, בעת שהיה בעמדת תצפית וחבריו בעמדת הש"ג, זיהה רכב נוסע לכיוונם במהירות. הוא מיהר להתריע על הסכנה, ירה לעבר הרכב בדיוק רב ובכך הציל חיי לוחמים.

חבריו לפלוגה סיפרו על חייל מלא אופטימיות ומוטיבציה שעודד אותם במצבים מאתגרים. ״ניפוסי, תן חיוך״, כך היו באים ומבקשים ממנו כדי להעלות את המורל ברגעים קשים.

בזכות ליבו הרחב, המסירות והאכפתיות שלו, זכה לכינוי "הסבתא של הפלוגה". יאיר הופקד על הקשר בין החיילים הצעירים למפקדים. הוא סייע לחיילים חדשים להתאקלם ביחידה וחיבר ביניהם לבין החיילים הוותיקים והמפקדים.

את רוני מקריית טבעון הכיר בשנת 2021. הוא היה חייל בטירונות והיא בשנת שירות. ההתחלה הייתה מהוססת אך בשנת 2023 התחזק ביניהם הקשר והאהבה פרחה. רוני סיפרה שהתאהבה בחיוך ובאופטימיות של יאיר וביכולתו לעודד ולהכיל: "בחיבוק אחד הוא היה יכול להשכיח לי את כל הצרות שבעולם".

חבר אמת שיודע לתת עצה טובה, נכון תמיד לסייע בחיוך גדול ובענווה. במידותיו הטובות ובחיוכו הכובש יאיר משך אליו חברים רבים והיה מרכז החבורה. כשהלך למסיבה נעצר כל כמה צעדים כדי לומר שלום למכריו הרבים. כשהחברים תכננו יציאה משותפת, תמיד שאלו "יאיר, לאן יוצאים?"

אדם אופטימי ומלא שמחת חיים שראה תמיד את חצי הכוס המלאה. בסטטוס הווטסאפ שלו כתב: "הכול לטובה" והמשפט השגור בפיו היה "עכשיו טוב ויהיה יותר טוב".

בשעות הפנאי אהב לטייל בשבילי הארץ עם חברים וערכת קפה למצפה, מעיין או נחל. כאוהד מושבע של קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה" השתדל לא להחמיץ משחק.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה שבת שהה יאיר בביתו ביישוב עדי והוקפץ ליישובי עוטף עזה. במשך שבועיים נטל חלק בלחימה אינטנסיבית באזור קיבוץ מפלסים. בהמשך, התאמן עם יחידתו לקראת תמרון קרקעי ברצועת עזה ובשל תפקידו כצלף הועבר לפלוגה אחרת.

ב-1 בנובמבר 2023, במהלך התקדמות הפלוגה מכיוון בארי לצפון רצועת עזה, נקלע כוחו של יאיר למארב של מחבלים. הכוח ספג אש מרגמות כבדה תוך כדי תנועה בשטח פתוח. בתגובה, הוזנק כטב"ם (כלי טייס בלתי מאויש) מסוג "זיק" כדי לזהות את מקור הירי ולספק מודיעין מבצעי בזמן אמת, ובשגגה הוא ירה גם בכוח הישראלי וכמה חיילים נפצעו.

יאיר נפצע פצעים פנימיים בבית החזה, הוא פונה במסוק לבית החולים "תל השומר" כשהוא בהכרה ומגיב לסביבה ורק בבית החולים איבד את הכרתו. אחרי ניתוח הועבר למחלקת טיפול נמרץ שם לחמו על חייו כל הלילה, אך בבוקר נפטר מפצעיו.

סמל ראשון יאיר ניפוסי נפל בקרב ביום י"ח בחשוון תשפ"ד (2.11.2023). בן עשרים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במצפה עדי. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.

על מצבתו כתבו אוהביו: "יפה תואר ועניו עם לב גדול ואוהב. החיוך שלך יאיר את עולמנו לעד".

בני משפחתו כתבו: "כזה היה יאיר שלנו, ילד שכולו אור. תמיד חשב על האחר ועזר לכולם באהבה, עם חיוך גדול וענווה. הוא אהב את החיים והיה מלא בשמחה. תמיד שאף לעשייה מתוך הלב, לאחדות, רעות ואחווה. יאיר היה צלף מצטיין וחייל מוערך מאוד בגדוד. הוא השתתף בפעילויות מבצעיות משמעותיות רבות במהלך שירותו הצבאי והציל חיים רבים בזכות הדיוק והמקצועיות שלו. האור של יאיר ימשיך להאיר, לעד".

כתבה רוני בת זוגו: "תודה לך שלימדת אותי שאני יכולה לאהוב ולפתוח שוב את הלב כמו שהייתי מאוהבת בך... תודה שדאגת לי כמו שאף אחד לא דאג לי. תודה שהכלת אותי בכל שעה והצחקת אותי בכל רגע ביחד... כל דבר הכי קטן שאני עושה מזכיר לי אותך, להכין קפה ולא להכין גם לך. לנסוע לבית שלך ואתה לא מחכה לי שם. לראות סרטונים של חיילים חוזרים הביתה ולדעת שאתה לא תחזור כבר... אני יודעת שהיית רוצה שכולנו נחייך עכשיו ונזכור להיות חזקים כמוך, לחבק את כל מי שאנחנו אוהבים ולשלוח הודעה אוהבת למי שלא לידנו כרגע, להמשיך את החיים כמו שאתה אהבת אותם, מאושרים, מלאים במוזיקה וצחוק".

משפחתו של יאיר פתחה דף אינסטגרם לזכרו remember_yair ובו מעלים תמונות, סרטונים ופעילויות להנצחתו.

הופקו אלבום, חולצות עם הכיתוב "לילה כיום יאיר", שלטים ומדבקות "החיוך שלך לנצח יאיר", נרות נשמה, ובירה עם הקדשה לזכרו.

בנובמבר 2024 נערך בנשר טורניר כדורגל לזכרו של יאיר בנוכחות בני משפחתו.

בני משפחתו של יאיר פועלים לבניית שביל מטיילים באזור עמק יזרעאל. השביל יחבר בין היישוב עדי שבו גדל לבין בית הספר "הרדוף" שבו למד, דרך שהיה עובר בה מדי יום. לאורך השביל יוקמו מצפה ובקתת התרעננות ויסופר סיפור חייו של יאיר, עלם חמודות, מלח הארץ שחיבר בין אנשים והיה אות ומופת לרעות, אהבת האדם והמדינה.