בנם של אסתר ויוסף. נולד ביום ט' בשבט תשל"ד (1.2.1974) במרוקו. בן למשפחה מרובת ילדים ולו שלושה-עשר אחים ואחיות גדולים ממנו: פיבי, אלברט, ארמו, חיים, מקסים, דוד, אלברט, שמעון, יצחק, ג'ואל, אליס, שולמית ופנחס. אחריו נולד בן הזקונים אליהו.

יגאל משה גדל והתחנך בבית השומר על ערכי הדת והמסורת היהודית והקפיד על שמירת מצוות. בילדותו למד בישיבה בצרפת בתנאי פנימייה, מלווה בבני משפחה שהתגוררו באזור, ובחופשות החגים נהג לשוב לבית הוריו. נער חרוץ בעל לב רחב, תמיד שמח בחלקו, גישתו לחיים אופטימית.

בשנת 1992 כשהיה בן שמונה-עשרה עלה ארצה עם הוריו, וזמן קצר לאחר מכן התגייס לצה"ל. שובץ לשירות בחיל האוויר בתפקיד טבח. יגאל שמח מאוד על גיוסו לצבא ועל יכולתו לתרום מעצמו למדינה. חדור מוטיבציה למלא תפקידו בהצלחה למד בחדווה את תחום הבישול וגילה את אהבתו למטבח. הוא נהנה להכין מטעמים לחיילי הבסיס כאשר עיקר עבודתו הייתה בהכנת אוכל לאירועים צבאיים. נהג להתנדב תדיר לתורנויות, למשל בחגים, וראה זכות ביכולתו לסייע בכך לחבריו. כתב אלי חברו: "לאורך השנים בהן שירתנו יחד בבסיס חיל האוויר הרצון שלך תמיד היה להישאר כתורן ביום הכיפורים מתוך ידיעה שאתה דואג לחיילים ומזכה רבים. עם סיום תפילת מוסף של יום הכיפורים, כשכולם התפזרו להפסקת צהריים, תמיד נשארת לקרוא את ספר תהילים מתוך הספר הכחול עם הדיוקן של אביך. בעיניי, היו פניך ביום הקדוש הזה כפני מלאך".

בתום שירות החובה המשיך לשירות קבע והתקדם לאורך השנים בסולם הדרגות עד לדרגת רב-סמל בכיר.

בעת שירותו הצבאי, בשנת 2009 הכיר את רוזי באמצעות שידוך שערכו משפחות השניים. ההתאמה והחיבור ביניהם היו מיידיים ומספר חודשים לאחר מכן, ביום 19.9.2009, נישאו. במרוצת השנים נולדו להם שישה בנים: יוסף חיים, נתנאל, ושני זוגות תאומים - מאור ונהוראי, אביאל ואביתר. יגאל היה איש משפחה אכפתי ואוהב, דאג מאוד לבני משפחתו ושם את רווחתם בראש מעייניו. קשריו עם ששת בניו היו הדוקים, הקפיד לבלות זמן איכות עם כל אחד מהם, שואף להיות מעורב ככל הניתן בנעשה בחייהם. ראה חשיבות גדולה בבילוי משפחתי משותף והקצה לכך זמן חרף שגרת חייו העמוסה. בזמנו הפנוי נהג לבשל לבני הבית מטעמים ותבשילים, שואב הנאה גדולה מהכנת מאכלים מיוחדים בחגים.

כיבוד הוריו היווה עבורו ערך עליון, הוא דאג וסייע להם בכל דבר ועניין, תמיד בנועם. לימים, עודד את אימו לעבור ולגור בביתו, סעד אותה וטיפל בה עד יומה האחרון. נתינה ועזרה לזולת היו נר לרגליו, סיפרו אוהביו: "יגאל אהב לעזור לכולם, משפחה וחברים, זה היה ערך חשוב עבורו. נהגנו להתייעץ איתו לגבי פתרון בעיות. היה בן אדם שאפשר לסמוך עליו".

אהבתו הגדולה הייתה לטבע ולים. בזמנו הפנוי נהנה לצאת לטיולים רגליים במחיצת בני משפחתו ולבלות עימם בחופי הים. חובב צלילה, העולם שמתחת למים קסם לו עד מאוד, ולאחר שעבר קורס צלילה באילת צלל בהזדמנויות שונות.

איש עשייה חרוץ היה, סיפרה רוזי אשתו: "יגאל לא נח, כל הזמן הקפיד להיות פעיל בחיים. חייכן ושמח כל הזמן, משרה רוגע, אדם שמאוד כיף להיות בקרבתו".

"צדיק" כונה בפי אוהביו, הקפיד להתפלל שלוש תפילות ביום ושאף להעמיק בלימודי תורה, השתתף בשיעורי תורה בבית הכנסת.

בשנת 2018, אחרי עשרים וחמש שנות שירות, פרש לגמלאות מצה"ל. קודם לכן למד את תחום המנעולנות והכין את עצמו לחיי האזרחות, מלא מוטיבציה ורצון להגשים את עצמו.

יגאל משה בן שימול נפטר ביום ז' בתמוז תשפ"ב (6.7.2022). בן ארבעים ושמונה בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין באשדוד. הותיר אחריו אישה ושישה ילדים, אחים ואחיות.

על מצבתו כתבו אוהביו: "תורה למד ולומדיה כבד / זכה לדרכיה דרכי נעם / וכל נתיבותיה שלום / מעתותיו הקדיש לצורך הוריו / ובדרך תורה הדריך את בניו / וייסורים קשים קיבל באהבה".

כתב אלי חברו: "אזכור אותך כחבר אמיתי וטוב לב, תמיד דאגת שלכולם לא יחסר דבר... עשית הכול מתוך שמחה ותמיד עם חיוך. על הכול גמל לך ה' הטוב וזכית להקים בית נאמן עם נוות ביתך והשמחה הייתה ללא גבולות. זכיתי להיות בסוד וברגעים המאושרים בחייך. זכית לדור ישרים מבורך, ילדים צדיקים שיחד עם האישה ירימו את הדגל שעליו חלמת - דגל התורה והיראה, דגל של שמחה ואהבה, דגל של אחדות השורות, התמימות והאמונה... שם למעלה יעמדו לך כל הזכויות והטוב שעשית בחייך הקצרים אך המלאים בתוכן רוחני. יהי זכרך ברוך".