בן שרה וחיים. נולד ביום א' בסיוון תרצ"ז (11.5.1937) בקיבוץ תל יוסף. אח צעיר של משה (דושו).

יגאל גדל והתחנך בקיבוץ שבו נולד בעמק חרוד. בילדותו התרחשו באזור הקיבוץ מאורעות דמים, הצתת שדות וגדיעת עצים על ידי פורעים ערבים. שילוב מאורעות אלו עם חוויות מלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל הותירו בו רשמים עזים עד יומו האחרון.

בשנת 1953, בגיל חמש-עשרה, עבר עם בני משפחתו לגור בקיבוץ בית השיטה הסמוך, בעקבות הפילוג בקיבוץ המאוחד. בהיותו נער חברותי התאקלם בקלות בחברת הנערים החדשה.

הייתה בו אהבה גדולה לים, ולכן כשהתגייס לצה"ל בגיל שמונה-עשרה, בחר להתנדב ליחידת הקומנדו "שייטת 13" של חיל הים.

במהלך השירות החל קורס מפקדי כיתה (מ"כים), ומשפרצה מלחמת סיני (מבצע קדש) בשנת 1956 נשלח עם כל משתתפי הקורס לחצי האי סיני ולחם במעבר המִתלה. באחת ההפצצות נפצע מרסיסים בפלג גופו השמאלי. רסיס אחד גדול חולץ מידו, אך יתר הרסיסים הקטנים נותרו בגופו.

לאחר שהחלים, חזר ליחידה. במסגרת המסלול המקובל היה אמור להשתתף בקורס צניחה, אך ביחידה התנגדו מחשש לבריאותו. יגאל התעקש ולבסוף נענתה בקשתו. הוא סיים את הקורס בהצלחה.

עת השתחרר מצה"ל בדרגת סמל חזר לקיבוץ בית השיטה ושם עבד, בין היתר בפלחה, במוסך ובשלחין, כן הדריך בקיבוץ צעיר בנושא גידול כותנה.

בשנת 1967 נשא לאישה את מילכה, בת קיבוץ מרחביה, והם קבעו את ביתם בקיבוץ בית השיטה. שני בנים ובת נולדו להם – רן, ליאת ותום.

יגאל היה איש ספר. שפתו הייתה עשירה, אך הוא לא אהב שפה מליצית בחיי היום-יום והעדיף את הביטוי הפשוט, הישיר והאנושי. כאדם שרחש כבוד לרבגוניות אנושית, תיעב עוולות והתנגד לדיבור מזלזל בקבוצות שונות באוכלוסייה.

הוא תואר כאדם בעל קליפה מחוספסת, שהסתירה נפש רגישה. דמות תמירה, בהירה, חדה וקולנית, בעל דעה משלו שלא תמיד הלך בתלם. את שעות הפנאי שלו הקדיש לקריאה ולהאזנה למוזיקה.

אהבתו לים המשיכה ללוות אותו, ומדי פעם הצטרף להפלגה באוניות הקיבוץ המאוחד ובאוניות של חברת הספנות "צים".

בכל השנים מאז פציעתו עבר טיפולים רפואיים, וכשמצבו הבריאותי החמיר נאלצו לקטוע את ידו השמאלית. למרות זאת לא נפלה רוחו, הוא נשא זאת באומץ ובקור רוח ועד מהרה הסתגל למצבו החדש.

לאחר ההתאוששות חזר לעבוד וביצע משימות שגם אנשים עם שתי ידיים התקשו לבצען. הוא לא הסכים שיעזרו לו, לא רצה שיתייחסו אליו אחרת והשתדל שלא ירגישו במצבו השונה. יגאל עבד בחצרנות בתי הילדים בקיבוץ, והעניק לתפקיד מן הייחוד – שילוב יכולתו הטכנית והמגע האישי. כן היה פעיל בפרויקטים חברתיים, תכנן וקידם מבצעים שונים.

יגאל רימון נפטר ביום ט' באב תשל"ז (24.7.1977). בן ארבעים בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין בבית השיטה. הותיר אישה, שני בנים ובת, הורים ואח.

יגאל מונצח באתר הרשת של קיבוץ בית השיטה, באתר ההנצחה בקיבוץ עין חרוד מאוחד לנופלים מיישובי המועצה האזורית הגלבוע וביד לנופלים בני התנועה הקיבוצית ביערות מנשה.