בן אברהם וצפורה. נולד ביום כ"ד באלול תש"ח (28.9.1948) ברחובות. ההורים, מניצולי השואה הגיעו לארץ בעליה ב' דרך קפריסין בשנת 1947. הרוח השוררת בביתם למן היום הראשון לנישואיהם היא דתית מסורתית וברוח זו חונך. יהודה למד בבית הספר היסודי הדתי "בית יעקב" וסיים את לימודיו בו. לאחר מכן למד וסיים את לימודיו בבית הספר התיכון המקצועי "אורט" ברחובות. השתייך ל"הפועל" במושבה ככדורגלן. כמה תכונות נאות היו לו ליהודה: עניו, נחבא אל הכלים ועדין נפש, זהיר בכבוד חבר וגם כשהיה כועס עליו היה נוהג לאמר: "אני סולח - ואינני שוכח". מסור מאד להוריו - ובעיקר לאמו שהיא חולנית עוד מימי המחנות - וברצון היה מוותר על חברה ותענוגות (כגון קולנוע) כדי להיות בחברת הוריו. הסתפק במועט ולא בזבז את דמי הכיס שניתנו לו; את הכסף הזה היה מוציא לרכישת ספרי עיון ולימוד בענייני מכניקה ושפות. אחרי שסיים את לימודיו ב"אורט" גויס לצה"ל בנובמבר 1966 ושירת בחיל הרגלים, החימוש ובטכנולוגיה ואחזקה. היה ממלא את תפקידו במסירות ובאומץ לב - והנה פרצה מלחמת ששת הימים, ויהודה, שהשתתף בקרב שנערך בשיך זוויד אשר בסיני, נפל ביום הראשון לקרבות, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967). הובא לקבורה בבית הקברות הצבאי לשעת חירום בבארי ולאחר זמן הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי ברחובות. במכתב התנחומים להוריו ציין מפקדו את עמידתו האיתנה ואת הקרבתו העצמית; אלו, לדבריו, שמוהו לדוגמא בין חבריו לקרב.