בן יעקב ורגינה. נולד ביום ו' באלול תרצ"ט (21.8.1939) בירושלים. אחרי שסיים את בית-הספר היסודי "דורש ציון" למד בבית-הספר התיכון "מעלה" וסיים אותו בהצלחה. בשעה שהתייצב בלשכת-הגיוס לצה"ל היו סיבות רפואיות שבגללן שוחרר יהודה משירות, אך הוא התעקש, הפעיל לחץ ואף השתמש בשם אביו שנפל במלחמת-הקוממיות כדי שיתקבל, כי הוא האמין שחובה היא על כל צעיר מישראל לשרת את מדינתו. גויס לצה"ל בנובמבר 1957 ואחרי שנת-שירות אחת ניגש לבחינות-הכניסה לפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים ועמד בהן - ולשמחתו אז אין גבול, כי לכך נשא את נפשו תמיד. שם התמסר ללימודיו בכל נפשו. מתוך אהבתו לאדם ובנועם-הליכותיו קירב כל אדם והתקרב לכל. בשקידה למד עד שסיים את הפקולטה בשנת 1965, ואז ברור היה כי ימשיך את שירותו בצה"ל. בצבא שירת ביחידת-המיעוטים והגיע לדרגת סגן. חוליו בכלל - והחיילים בפרט - ראוהו כרופא וכאדם יקר-רוח המבין לנפש והנוטע אמון ותקוה לריפוי. שאיפתו היתה לפסיכיאטריה - ושוב, מתוך רצון להתקרב יותר ויותר לאדם, אלא שהעדיף למלא את חובותיו למולדתו ולעמו ורק לאחר-מכן תיכנן את ההתמחות במקצוע. אך תכניתו לא התגשמה, כי ביום י"ז באב תשכ"ו (2.8.1966) נפל בשעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים. הניח אשה ובת.