בן ברכה וירמיהו. נולד בג' בשבט תרפ"ב (1.2.1922) בביאליסטוק שבפולין ועלה עם הוריו לארץ ישראל כשהיה בן שלוש. המשפחה השתקעה בחיפה ויהודה למד בבית הספר "הריאלי" וסיים את לימודיו בגימנסיה "ביאליק". נודע כתלמיד טוב ובמיוחד הצטיין בעבודות-יד. בעצמו למד את מקצוע המכונאות והתמחה בו. עם זאת היה חסון בגופו, קל תנועה ושופע כוח. שעות רבות הקדיש לעיסוק הספורט. מנעוריו היה חבר בתנועת הצופים ולימים אף שימש בה כמדריך. היה ראשון המתנדבים לכל משימה מתוך הכרה בחובתו הלאומית ובחשיבות המשמעת התנועתית, ולפיכך נמנה עם ששת הצופים הראשונים בארץ שנבחרו לצאת לשנת עבודה.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה התגייס בשליחות ה"הגנה" לחיל הספר של עבר הירדן ושירת בו כנהג-מכונן. במסגרת שירותו הצבאי עשה שנים אחדות במדבריות המזרח התיכון מדרום ירדן ועד גבולה הצפוני של סוריה. במהרה הסתגל לתנאים הקשים של שירותו וזכה להערכה ולאהדה מצד חבריו היהודים והנכרים. שליטתו בשפה הערבית וידיעתו באורחות חייהם ומנהגיהם של הערבים סייעו בידו ליצור עמם קשרי ידידות. הם כיבדוהו כאיש אמיץ-לב, ישר ורודף שלום.

לאחר שסיים את תקופת שירותו בחיל הספר שב לחיפה והתקבל לעבודה כמכונאי בבית מלאכה של "סולל בונה". באותה עת הצטרף למפלגת פועלי ארץ ישראל והיה מפעיליה. כן היה מפעילי ה"הגנה" ובה עסק בהעברת נשק, בהדרכה ובאבטחת מפקדים וגם הוטלו עליו משימות מיוחדות. בה' באייר תש"ז (25.4.1947) נפל כשעלה על מוקש והובא למנוחות בבית העלמין בחיפה. הניח הורים ואח.

על שמו של יהודה נקרא הבן שנולד לאחיו שאף הוא נפל במילוי תפקידו עת שירת בצנחנים וקבור באותו בית עלמין בחיפה. כתבות על דמותו ועל פעלו ראו אור בעתונים "הארץ" ו"דבר" ובספר "יזכור חיפה".