בן לאה ואברהם-חיים של. נולד בשנת 1888 בפולין, שהיתה אז חלק מרוסיה הצארית. בהיותו בן 17 עלה ארצה בפעם הראשונה. בארץ עסק כחבר ארגוני "השומר" ו"בר-גיורא" בהגנה על נקודות ישוב יהודיות ברחבי הארץ. היה זה מסלול טיפוסי ל"חלוץ" איש העליה השניה. תקופה מסויימת אף השתייך ל"אגודת הרועים" ששמה לה למטרה לארגן קבוצות רועים יהודיים שיחליפו את הרועים הערבים שרעו את עדרי המושבות. יהודה שמר בסג'רה, משם עבר למגדל, ליד טבריה, וכאן החליט לאמץ לעצמו את שם המשפחה מגדלי. אחר-כך נשלח ליבנאל ואף הגיע לרחובות שם נטל חלק בקטטה גדולה שפרצה בזרנוגה בין יהודים ולערבים ובה נפצע. בשנת 1914 נקרא על-ידי אביו לחזור לרוסיה כיוון שהשלטונות המקומיים התאנו לאביו על שיהודה לא התייצב לצבא. כדי שיוכל לנסוע נטל פספורט של חברו, גולדשטיין, וכך נתאפשר לולנסוע. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה "נתקע" יהודה בפולין ולא יכול היה לחזור לארץ-ישראל. הוא נשא אשה ולזוג נולדו שתי בנות. בשנת 1922 חזר יהודה ארצה. הוא השתקע בחיפה ועסק בשמירה כחבר ה"הגנה" מטעם חברת "סולל בונה". את כספו שלח לאשתו ולבנותיו וציפה לרגע שבו תגענה ארצה ויוכלו לחיות יחדיו כמשפחה מאוחדת. אשתו שהגיעה מאוחר יותר היתה בין סוללי כביש חיפה-נצרת. יהודה לא ויתר על חלומו לעסוק בחקלאות ורכש לו חלקת אדמה אותה עיבד. בשל החולשה הכללית שתקפה אותו נאלץ יהודה להפסיק את עבודת השמירה ופתח לו קיוסק בעיר חיפה. בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט, ביום כ"ד באדר ב' תרצ"ח (27.3.1938), בדרכו למקום עבודתו נפגע יהודה מכדורי צלף ערבי ומת. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקת הקדושים שבבית העלמין בחיפה. ספדו לו רב הקהילה ואבא חושי. השאיר אשה, שתי בנות ובן. חבריו באגודת "השומר" רצו להעביר את קברו לחלקת השומרים בבית הקברות בתל חי אולם אלמנתו התנגדה לכך.