בן יונה (חממה) ויחיאל, נולד ביום כ"ב באלול תרפ"ו (1.9.1926) בצנעא, בירת תימן, ונתחנך שם בדרך המסורת. מכתבי קרובים מארץ-ישראל טיפחו בו מילדותו את הכיסופים להיגאל מגלות תימן ולחיות חיי יהודי בן-חורין בארץ-ישראל. בשנת 1943 עזב את אמו האלמנה, את אחיו ואחיותיו ועלה ארצה. כאן עבד כטייח בניינים ומכתביו הוסיפו לטפח את הגעגועים לציון בשאר בני המשפחה.

בפרוץ מלחמת-העצמאות התגייס לצבא וגם במכתביו מתקופת שירותו בצבא חיזק בבני משפחתו את האמונה, כי אלוהי ישראל לא יטוש את עמו ובזכות מסירות נפש בהגנה על המולדת יזכה העם בגאולה שלמה ובקיבוץ גלויות. ורק כבדרך-אגב רמז גם על הסכנות האורבות יום-יום, אך הוא יצא בשלום מכל הקרבות שהשתתף בהם, עד שבמבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב נפל ליד כרתיה ביום ט"ז בתשרי תש"ט (18.10.1948).

ביום י"ב בטבת תשי"א (21.12.1950) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.