בן רגינה-רחל וליאופולד-לוי. נולד ביום י"ד באייר תרע"ח (26.4.1918) בעיירה מלצקי (Melčice), חבל קרפטו-רוס שבצ'כוסלובקיה. ילד חמישי במשפחה שבה שמונה ילדים.

אביו של יהודה אלפרד (פרדי) היגר בשנות השלושים לארצות הברית בניסיון לפרנס את המשפחה, ואימו נותרה בצ'כוסלובקיה וגידלה לבדה את הילדים בתנאים קשים.

במרץ 1939, עם כיבוש צ'כוסלובקיה בידי הנאצים, פעולה שסימנה את תחילתה הקרובה של מלחמת העולם השנייה, נמלט יהודה מהמדינה ועלה לארץ ישראל בעלייה בלתי לגלית דרך הונגריה ויוגוסלביה, במסע ימי מסוכן, יחד עם חברו מתנועת השומר הצעיר אברהם וייס (זיו). עם הגעתו הצטרף לתנועת מכבי הצעיר והשתלב בקבוצת עבודה חקלאית בשם "שיבולת" שפעלה בעיינות, באזור רחובות.

באוקטובר 1941 עבר עם קבוצת חברים לקיבוץ דגניה ב' בעמק הירדן. שם עבד בענפי המשק השונים, באורווה, במספוא ובשמירת השדות באזור.

בשנים אלה נודע ליהודה שמרבית בני המשפחה נספו בשואה, למעט שני אחים ששרדו.

באפריל 1944 נישא יהודה למרים (מריון) בקר, עולה מגרמניה שאותה הכיר כמה שנים קודם בקבוצת העבודה "שיבולת" בעיינות. הם הקימו משפחה בדגניה ב', וגידלו שתי בנות – שולמית (שולה) שנולדה בדצמבר 1944 ורחל (רחלי), ילידת דצמבר 1947.

יהודה היה אדם מעשי, מסור למשפחה ולקבוצה ובעל ידי זהב. מעבר לעבודתו החקלאית לקח חלק פעיל בפעילות ההגנה ובמשימות ביטחון בגזרה .

במהלך מלחמת העצמאות שירת במסגרת ההגנה והיה בשירות פעיל כמעט ברציפות מתחילתה בסוף 1947.

ב-15 במאי 1948, יום אחרי הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, פלשו הסורים לעמק הירדן. הם השתלטו על כמה משלטים באזור, אך נבלמו על-ידי מערך כוחות ישראל בצמח. ב-18 במאי פתחו הסורים בהתקפה על צמח בסיוע ארטילריה וטנקים, והכוח הישראלי נאלץ לסגת לדגניה. בהתקפה זו נהרג יהודה.

יהודה אלפרד וייס נפל בקרב בצמח ביום ט' באייר תש"ח (18.5.1948). בן שלושים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקיבוץ דגניה א'. הותיר אישה ושתי בנות.

דמותו של יהודה, כתבו אוהביו, מגלמת את סיפורו של אדם שברח מאירופה הבוערת, בנה את חייו בעבודה קשה ובמסירות, ונפל בהגנה על המדינה בראשית דרכה.

יהודה מונצח בבית חטיבת גולני בצומת גולני, באנדרטת הנופלים בקיבוצו דגניה ב' ובאנדרטה בצמח לנופלים בני עמק הירדן.