בנם של יוכבד וחנן. נולד ביום ה' באייר תשנ"ה (5.5.1995) בירושלים. אח לרחל, שלמה, יאיר, פנינה, רות ופנחס איתן.

יהונתן יוסף (יוני) גדל והתחנך בירושלים. למד בתלמוד תורה "מורשה", בישיבה התיכונית "נתיב מאיר" ובישיבת "שבי חברון".

התכונות שאפיינו אותו יותר מכול היו יושרה, טוב לב, צניעות ואהבת האדם באשר הוא אדם. משפט שאמר והאמין בו הוא "להאמין שיש טוב בעולם ולהאמין שאתה יכול להוסיף פה קצת טוב", ואכן מגיל צעיר חיפש משמעות לחיים, רצה להוסיף אור בעולם והיה נכון לעזור לכל חבר, להקשיב ולתת עצה.

בבית הרבה לעזור לאימו וכשהתבגר החל להתנדב בקהילה. כשהיה בכיתה ט' סייע בחלוקת מזון למשפחות. הוא רתם להתנדבות גם את בני משפחתו ואת חבריו והתמיד במלאכה יותר מעשר שנים. במרוצת השנים התנדב בכמה ארגונים ועמותות, בהם "יד שרה", עמותת "על"ה" וארגון "ידידים". הערך שהנחה אותו היה "הצנע לכת", וכך למרות פעילותו הענפה רבים ממעשיו כלל לא היו ידועים לחבריו ולבני משפחתו.

אחרי לימודיו בישיבה שירת בצה"ל, בחיל השריון, כלוחם וכמפקד טנק.

לאחר שחרורו מהצבא עבד בעמותת "אבוקת אור" כמדריך בדירה של אנשים עם קשיי ראייה המתמודדים גם עם מוגבלות נפשית או פיזית. הוא ידע למצוא שפה עם כל אחד ואחד מהחניכים, היה מסור להם ולא הסתפק רק בליווי שלהם בדירה אלא גם יצא איתם לים ולרכיבה על אופניים. לאחר סיום שעות העבודה נהג להישאר עימם בדירה והקפיד להתקשר ולדרוש בשלומם גם לאחר שסיים לעבוד במקום.

היה חובב טבע מושבע, ואהב לטייל, לרכוב על סוסים, לצלול ולטפס. ברצונו להנחיל את אהבתו גם לאחרים עבד כמדריך סנפלינג.

למד פיזיותרפיה באוניברסיטת אריאל, מקצוע שבחר בגלל הרצון לטפל באנשים ולעזור להם. גם בלימודים היה תמיד הראשון להציע עזרה ולהיות אוזן קשבת לחבריו. בזמן הלימודים גר בכפר הסטודנטים "קדמה" במושב מכורה שבבקעת הירדן. אף שהגיע לכפר רק באמצע שנת הלימודים התחבב מהר מאוד על הסטודנטים האחרים ומצא שפה משותפת עם כל אחד מהם.

יהונתן אהב מאוד את חבריו ואת הקשר בין אנשים ובכל מקום שאליו הגיע היה מרכז החבורה. נתן לכל אחד את התחושה שהוא החבר הכי טוב שלו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה השבת יהונתן היה עם חברים בירושלים. משנודע לו על המצב הגיע לבית הוריו כדי לקחת ציוד ונסע לדרום. הוא גויס בצו 8 ושירת כמפקד טנק בגדוד 52, עוצבת "עקבות הברזל" (חטיבה 401), חיל השריון. לאחר ימים של שהות בשטחי הכינוס נכנס עם הצוות שלו לרצועת עזה. כך כתב, לפני כניסתו לעזה: "צמאה לך נפשי לאל חי, מתי אבוא ואראה פני אלוקים. בשם עם ישראל אני יוצא למלחמת הקיום של העם היהודי. שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד".

ביום 2.11.2023, בעת פעילות בצפון הרצועה, נתקל הכוח במחבלים ובחילופי האש יהונתן נהרג.

רב-סמל יהונתן יוסף (יוני) ברנד נפל בקרב ביום י"ח בחשוון תשפ"ד (2.11.2023). בן עשרים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים ושישה אחים ואחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.

ספדה לו אחותו רחלי: "יהונתן היה הבנאדם הכי מדהים בעולם, רק רוצה לעזור לכולם, איש שיחה שדורש אמת ועומק, הצליח לנהל שיחה בשניות עם כל אחד, חבר ואח הכי טוב בעולם. היה לו מאוד מאוד חשוב להיכנס לעזה ולהיות משמעותי. אחת ההודעות האחרונות שלו הייתה בשיחה עם בן דודו, לפני הכניסה לעזה, שם הוא כתב: 'צריך גלגל, אני גלגל'".

ספדו לו חבריו לספסל הלימודים: "האור שהאיר כל חדר עם החיוך הענק שלו יישאר דולק לנצח".

בחודש אפריל 2024 ערכה התאחדות הטיפוס בישראל יום טיפוס וחוויה במצוק זנוח לזכרו של יהונתן. במהלך היום נפתחו מסלולי טיפוס חדשים על שמו - "המצוק של יוני", ובני משפחתו וחבריו של יהונתן נשאו דברים לזכרו.

כפר הסטודנטים "קדמה" יזם הקמת מצפה להנצחת פועלו ומורשתו. המצפה הוקם בבקעת הירדן והוא משמש מקום התכנסות וזיכרון עבור משפחה וחברים, סטודנטים ותושבי האזור. השלט שהוצב במקום נושא את הכיתוב: "יוני שלנו, נשמה של חסד ללא גבולות, עבד השם, וחבר לדברים של אמת מתוך פשטות ונעם".

מצפה נוסף הוקם לזכרו ביישוב תקוע. בשלט שהוצב במקום נכתב "יוני היה חבר לדיבור של אמת, חסד, פשטות ונעימות". למרגלות המצפה ניטע כרם לזכר יהונתן.

חבריו מהאוניברסיטה הוציאו סיכה לזכרו, בה מוטבעת תמונתו וחקוקות המילים "חסד. אמת. חיים".

בערב כניסתו לעזה חל יום השנה לפטירתו של ר' שלמה קרליבך. יהונתן ביקש מחבריו שיתוועדו בשמו בהילולה שכל כך אהב. אחד הניגונים שחבריו שלחו לו היה "שים שלום", המבטא את יהונתן שתמיד חיפש את השלום בתוכו והיה איש של אנשים. במלאת שנה לנפילתו הוציאו חבריו עיבוד לשיר לעילוי נשמתו ולתפילה שהניגון שלו ימשיך וילווה את כולם. השיר ניתן להאזנה באתר "יוטיוב".

המשפחה הפיקה חוברת בשם "בגובה הלב" ובה קטעים מיומניו של יהונתן שנתגלו אחרי נפילתו, שבהם מחשבות ותובנות עמוקות על החיים.

באזכרה במלאת שנה לנפילתו הוקרן הסרט "הנקודה שבלב". הסרט חושף את סיפורו ודמותו של יהונתן. הביטוי "הנקודה שבלב" לקוח מתוך כתביו שנתגלו רק לאחר נפילתו, וכך כתב: "הדבר היחידי שאני ודאי כלפיו ומוביל אותי לדברים טובים זאת הנקודה שבלב, הגרעין של הכול. ממנה אני הולך ואליה אני חוזר". הסרט ניתן לצפייה באתר "יוטיוב".