בן פרומיט ורחמים ( ריימונד). יהושוע נולד במומבאי ( שמה אז - בומביי) אשר בהודו ביום ב' בניסן תשל"ד (25.3.1974) . ילד שני במשפחה, אח לעופר ולנועה. בפי בני משפחתו וחבריו נקרא ג'ושוע. ילדותו עברה עליו בעיר הולדתו, במומבאי.
רחמים, אבי המשפחה היה ציוני וג'ושוע ככל בני המשפחה הושפע ממנו. בשנת 1988, כאשר מלאו לג'ושוע ארבע עשרה שנה הוא ומשפחתו עלו לישראל ובכך הגשים חלום ילדות. המשפחה הגיעה למרכז קליטה באשקלון, שם התגוררה משך שנה ומשם עברה להתגורר באשדוד.
בחטיבת הביניים למד ג'ושוע בבית הספר מקיף ה' באשדוד. בתיכון למד בבית הספר " קציני ים אורט" באשדוד במגמת מכונאות. הוא אהב ללמוד היסטוריה וגיאוגרפיה. בסיום כיתה י"א, בעקבות מותו הפתאומי של אביו, עזב ג'ושוע את הלימודים. הוא לקח אחריות על פרנסת המשפחה, שכן אחיו הבכור שירת באותה עת בצבא, והלך לעבוד ביבנה בשטיפת מכוניות.
ג'ושוע היה נער מאוד עדין. היו לו שתי אהבות: אהבתו למוזיקה, במיוחד אהב מוזיקה הודית ושירים עבריים, ואהבתו למערבונים ולסרטים על אינדיאנים. הוא היה נער מאוד חברותי. היו לו חברים רבים בתיכון, שהיו שותפים לאהבותיו ויחד בילו בצפייה בסרטים ובהאזנה למוזיקה. הם גם הרבו לבלות בשפת הים.
ב-9.8.1992 התגייס ג'ושוע לצבא ונשלח לשרת במשמר הגבול. הוא לא דיבר על רצונו לשרת ביחידה מסוימת, אבל כשהגיע למשמר הגבול היה מאוד מרוצה והחליט להשקיע ולהתקדם בחיל. חבריו תמיד צחקו ונהגו לומר עליו ש"יש לו דם ירוק, מרוב שהיה מורעל על משמר הגבול". הוא תמיד הקפיד לומר שהוא " לא שוטר, אלא שוטר משמר הגבול".
לאחר הטירונות ג'ושוע שובץ לשרת בפלוגה כ"ו בעזה, משם נשלח לקורס מ"כים, אותו סיים בהצטיינות. במהלך שירותו בעזה נפצע מאבן שנזרקה עליו. למרות זאת התעקש להגיע לגיבוש ביחידת המסתערבים וצלח אותו בהצטיינות. חברו לצוות ביאן מאדי כתב עליו: "הנחישות שאפיינה אותך באה לידי ביטוי באירוע שבו נפגעת. הרצון הטוב ליצור מגע עם מחבלים בצורה אמיצה הביא לפציעתך. הפגנת רוח קרב... בלטת מעל כולם במקצועיותך ובעיקר באישיותך".
בחודש ספטמבר 1994 סיים ג'ושוע את הקורס של יחידת המסתערבים כחניך למופת. הוא ראה בשירות ביחידה זו אתגר של ממש ואמר: "זאת הזדמנות להיות ביחידה שמשפיעה בשטח, שבאמת שומרת על ביטחון המדינה". בחודש אוקטובר 1994 הצטרף ליחידת המסתערבים ביהודה ושומרון. הוא עד מהרה הותיר רושם רב ביחידה ואמרו עליו: "בחור שלא יוותר וייענה לכל אתגר". בחודש יולי שנת 1998 סיים קורס עיקוב בסיסי.
ג'ושוע נשלח לקורס חובשים וחזר ליחידה, תחילה כחובש היחידה בהמשך כחובש צוותי ולבסוף הפך לסמל צוות 60. אחראי החובשים ביחידה כתב עליו: "ראיתי בך חובש מקצוען, רציני, מבין עניין. תפקדת כחובש וטיפלת בלוחמים בצורה יוצאת דופן. טיפלת בעשרות פצועים והצלת חיים... דבקת במטרה הנעלה והחשובה מכל - הצלת חיים!"
בערב סוכות תשנ"ז ( 1996) הותקף מתחם " קבר יוסף" בשכם על ידי פלסטינאים, ששרפו את הישיבה במקום, את ספרי הקודש וגדעו את עץ התות העתיק שהיה בכניסה למתחם. לאחר קרב עקוב מדם, שבו נהרגו שישה חיילים, הוצב במקום כוח אבטחה אזרחי לשמור על המתחם. בשנת 1997 הוחלף הכוח האזרחי בכוח של משמר הגבול, וג'ושוע וחייליו היו חלק מכוח זה. הם שהו במתחם למעלה מחודש ושמרו על הסדר והביטחון, כשידעו שבכל עת האחד סומך על השני. "ג'ושוע אהב את האווירה שבה כל אחד ערב לחברו", ציין אחיו.
על תפקודו ביחידת המסתערבים קיבל ג'ושוע תעודת הוקרה והערכה ממפקד אזור יהודה ושומרון. ליאור דהרי, ממחלקת המודיעין ביחידה כתב על ג'ושוע: "לוחם צעיר, בעל מוטיבציה, צנוע, שקט, עם חיוך מבויש... אהבת לשאול, התעניינת, חקרת ואהבת ללמוד ואכן עם השנים הפכת ללוחם מנוסה, מורעל במוטיבציה, תמיד שואף לשלמות ולמצוינות. תמיד הראשון להגיע למשרד לחקור מה חדש, לקבל פרטים על פעילות, לקחת מצלמה, עזרים, מפות. תמיד אהבת לעזור בכל דבר: לתרגם מאנגלית, לעזור במשרד, לתת כתף וסתם לשבת ולדבר על קפה".
עופר, אחיו, תיאר: "מדי פעם היה ג'ושוע לוקח מהבית את הבגדים הישנים שלבשנו בהודו והביא אותם ליחידה. הבגדים תאמו את הלבוש הנהוג בכפרים הפלסטינאים והוא וחבריו ליחידה השתמשו בבגדים אלה כדי להסוות את עצמם מפני המקומיים". והוסיף: "כשג'ושוע היה ביחידת המסתערבים, הגעתי ( כלוחם ביחידת 'נחשון' בשירות בתי הסוהר) לליווי אסירים בחברון. פתאום הגיע רכב ויצא ממנו בחור ערבי שהתקרב אלי. אני וחבריי ליחידה כבר דרכנו את הנשק ואז הבחור קרא לי: 'זה אני, ג'ושוע' ושנינו התחבקנו. לא זיהיתי את אחי מרוב שהיה מחופש כל כך טוב". והמשיך לתאר: "לפעמים ג'ושוע וחייליו היו מגיעים לאירוע ומשמיעים בג'יפ מוזיקה הודית ברעש. כשהמקומיים שמעו מהרמקולים של הג'יפ מוזיקה הודית, הבינו שמדובר בלוחמי משמר הגבול והאירוע הסתיים מייד".
היה לג'ושוע חוש הומור מפותח. הוא הסביר שהוא מגדל זקן כדי ש"יראו שהוא המפקד". חברו לצוות תיאר אותו: "דוגמה למפקד ומפקד לדוגמה. לוחמיך ראו בך מנהיג אמיתי. הם היו מוכנים ללכת איתך באש ובמים בביטחון מלא שיש להם אותך. ג'ושוע. לוחם. חובש. מפקד. מקצוען בכל רמ"ח איבריו. ג'וש - לא נשכח את חיוכך המקסים, את גומות החן ואת מבטך ששיגר אהבה לכל לוחם ביחידה".
חבריו סיפרו: "הוא היה מאוד קשור למשפחתו והשכיל לחלק את זמנו בין המשפחה לבין חייליו". עופר, אחיו, תיאר: "ערב שבת, במהלך הקידוש הגיע טלפון מהיחידה. אימא אמרה לו שזאת טעות וג'ושוע מאוד לא אהב את התגובה. הוא אמר לה: אי אפשר לא לענות לטלפון מהיחידה. קראו לי בדחיפות ואני חייב ללכת". חבריו העידו עליו: "פעמים רבות ויתר על חופשותיו כדי להיות עם פקודיו. הוא שימש להם כאב ויחד עם זאת נהג איתם בקפדנות. הוא נחשב ללוחם ההולך תמיד בראש ולג'נטלמן". ועופר הוסיף: "היו לו חיילים נשואים עם ילדים. תמיד סיפר לי שהוא לא מוכן לתת להם לפרוץ דלתות בראש הכוח. הוא תמיד העדיף שבראש החוליה יהיו חיילים רווקים".
חייליו סיפרו שנהג לומר: "היום שעבר היה הכי קל כי נשאר לעבור את מחר ואת הימים שאחריו". חייליו העריכו את הדוגמה האישית שנהג לתת. תמיד אמרו ש"ג'ושוע לא יבקש משהו שהוא לא מבצע בעצמו. כך היה בתרגילי כושר ובהכנת מסדרים".
במסגרת שירותו נשלח ג'ושוע למשימה בשגרירות ישראל בתורכיה, ושם אמר לו קצין הביטחון של השגרירות שהוא מתאים לשרת ביחידת המאבטחים, אך כדי להתקדם עליו לסיים את חוק לימודיו ולהשלים את תעודת הבגרות. ואכן היו לג'ושוע תכניות לעתיד: ללמוד ולהוציא תעודת בגרות, כדי שיוכל להמשיך ולשרת בקבע במשמר הגבול ואף להתקדם בסולם התפקידים והדרגות בחיל. הוא שאף להיות מפקד היחידה בה שירת.
ג'ושוע הצליח לממש חלק מתכניותיו: השלים את לימודיו, הוציא תעודת בגרות במהלך שירותו הצבאי ונשאר לשרת בקבע במשמר הגבול. כשבוע לפני נפילתו הספיק להגשים את חלומו וסיים את הגיבוש לקורס הקצינים בהצטיינות.
עופר מספר על השיחה האחרונה שנערכה בינו ובין אחיו, ג'ושוע: " כשהורדתי אותו בדרכו ליחידה, אמר לי שהוא מרגיש שהולך לקרות לו משהו רע. הוא דיבר על התנועה בדרכים ואז אמר לי: 'אם יקרה לי משהו אני מעדיף למות בקרב. רוצה לראות את הלבן של האויב בעיניים' ... ישבנו ברכב ושמענו שיר בהודית על בחור שאומר שהיום הוא חי את חייו ואי אפשר לדעת מה יקרה מחר בחייו של כל אחד".
רב-סמל יהושוע ( ג'ושוע) גבריאל נפל בקרב בחברון בכ"ו בטבת תשנ"ט (13.1.1999) . בן עשרים וארבע בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו אם, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.
מפקד היחידה מספר על הקרב: "יצאנו למשימה באזור חברון בסמוך ליישוב עתניאל, על מנת ליירט חוליית מחבלים רצחנית, שביצעה מספר פיגועים עקובים מדם. אנשי היחידה ובראשם ג'ושוע הסתערו לכיוון המחבלים. נפתחה אש ובה נפגע ג'ושוע. הלוחמים המשיכו להסתער ופגעו באחד המחבלים. לוחמי היחידה עצרו בגופם חוליה רצחנית ומנעו פיגוע גדול בהרבה".
עופר מתאר: "באותו לילה, כשדפקו בדלת, שאלתי, איך זה היה? רק תגיד לי שג'ושוע לא נהרג בתאונה. ואכן ג'ושוע נהרג בקרב. כאילו נפל כמו שרצה".
סגן-ניצב אדמונד דאי, מפקד יחידת המסתערבים ביהודה ושומרון אמר בהספדו: "ג'ושוע היה לוחם צנוע, לוחם בכל רמ"ח איבריו, דמות מיוחדת, בעל שקט נפשי עמוק ואנושיות מופלאה. ג'ושוע, לא היה ספק בליבך כלל וכלל, אתה ירדת עם הכוח הראשון. הדמות הפיקודית שבך לא נתנה לך מנוח והלכת ראשון... ג'ושוע היווה דוגמה אישית והיה מועמד לצאת לקורס קצינים".
סיפר האח עופר: "ביחידה היה יוצא למארבים ולעתים אפילו שכב במארב במשך לילה שלם. אחרי נפילתו שמענו על האומץ שלו ונזכרנו כיצד כילד היה פוחד לצאת החוצה בחושך לבדו". ואימו הצטרפה והוסיפה: "הוא התגייס כנער והפך לגבר שבגברים. משמר הגבול שינה אותו לגמרי".
למשפחה הגיעו מכתבי תנחומים רבים, בהם מראש הממשלה, מר בנימין נתניהו שכתב: "גבורתו של יהושוע מנעה ללא ספק פיגועים רבים, הצילה חיי אדם והיא מהווה מופת וסמל לאומץ לב וללחימה ללא חת"; ומאלוף פיקוד המרכז, אלוף משה יעלון שכתב: "הלילה שילמנו מחיר כבד נוסף עם נפילתו של רב-סמל ראשון יהושוע גבריאל, שיצא לסרוק את האזור בו אותרה תנועה חשודה והסתער בראש אנשיו... למשפחת גבריאל - מצאו נחמה, גם אם מעט, בהיות יהושוע לוחם שאנו גאים בו".
איל כהן חברו לצוות מתגעגע אל ג'ושוע ומתאר במכתבו, שכתב שבוע וחצי לאחר לכתו: "אני מתגעגע לצחוק שלך, לעצבים שלך, לשגעונות שלך, אבל את כל זה אני לא אראה עוד רק אזכור זאת... אני רוצה לשמוע רק פעם אחת את קולך, שאתה אומר לי: 'שמן, תסגור מסלול של מחר'. אבל, כל זה לא יגיע, זה נשאר רק בזיכרון".
חבריו של ג'ושוע ליחידה הכינו אלבום לזכרו בשני העתקים, בו כתבו מפקדים ולוחמים על ג'ושוע: האחד נמסר למשפחה והשני נותר ביחידה, והחיילים החדשים לומדים דרכו על מורשתו של ג'ושוע.
מפקדו הישיר, מפקח מיכה כתב מכתב פרידה: "ג'ושוע, לי היית כאח, כחבר קרוב וכשותף, בנוסף להיותך סמל הצוות שלי. הרעות, הכימיה, האמון הרב והכבוד ההדדי אשר נרקם בינינו, היוו את הבסיס האיתן לכל התקופה בת השנתיים, אשר במהלכה שירתנו באותו הצוות... עברנו יחד את תקופת ' קבר יוסף', ישנו באותו חדר שרוף וסיפרנו סיפורים. שמרנו על קשר רצוף, ולימים אף מוניתי למפקד הצוות ואתה לסגני... אתגעגע אליך, אתה תחסר לי מאוד... ג'ושוע, אני רוצה, בבקשה, להעניק לך את דרגות המפקח שלי, כי לא הגעת למעמד אליו שאפת להגיע. בעיני אתה קצין, תמיד היית ותישאר כזה... "
חבר לצוות עליו פיקד ג'ושוע כתב לזכרו שיר: "את השלושה עשר בינואר הרבה אנשים לא ישכחו/ שני מחבלים את חברנו לקחו/ תמיד נזכור חיוכים נפלאים שלא מפסיקים/ אף פעם לא נעכל שעכשיו אתה בין עננים.// את חייליך לא השארת מאחור/ ג'וש, בשבילנו אתה תמיד גיבור/ ג'וש, בכל אשר נלך תהיה מול עינינו/ אתה שהיית מורה לדרכינו.// תמיד נהיה אותו הצוות שבנית/ נמשיך באותה הדרך שתמיד רצית/ עם כאב עמוק בלב על דרכך נשמור/ לוחם שתמיד מסתער קדימה אותך נזכור".
אנשי היישוב עתניאל כתבו למשפחה על הלוחם הגיבור שבגופו הגן עליהם ועל היישוב. בני וילנה, תלמיד ישיבה מעתניאל כתב: "ניסיתי לשים את עצמי בראש הכוח שמסתער על חוליית מחבלים ולא הצלחתי. קשה לי לתפוס כמה כוח דרוש על מנת להסתער. לג'וש היה את הכוח הזה. ולא לחינם נתנו לו את אות המופת הפלוגתי".
בשנת 2016 נערכה תחרות ירי ביחידת המסתערבים ולאירוע הודפסו חולצות עם הכיתוב " תחרות ירי לזכרו של ג'ושוע גבריאל 2016".
ג'ושוע מונצח באתר משטרת ישראל " גלעד לזכרם". באתר אלבום תמונות ולשונית " חדר נרות", אוהביו ומוקיריו מוזמנים להדליק נר לזכרו.
ג'ושוע מונצח באנדרטה המרכזית לחללי משמר הגבול בצומת עירון, באנדרטה היחידתית של יחידת המסתערבים ביהודה ושומרון, באנדרטה לחללי המשטרה בקריית אתא, בבית יד לבנים באשדוד ובאנדרטה בישיבה בעתניאל.
רחמים, אבי המשפחה היה ציוני וג'ושוע ככל בני המשפחה הושפע ממנו. בשנת 1988, כאשר מלאו לג'ושוע ארבע עשרה שנה הוא ומשפחתו עלו לישראל ובכך הגשים חלום ילדות. המשפחה הגיעה למרכז קליטה באשקלון, שם התגוררה משך שנה ומשם עברה להתגורר באשדוד.
בחטיבת הביניים למד ג'ושוע בבית הספר מקיף ה' באשדוד. בתיכון למד בבית הספר " קציני ים אורט" באשדוד במגמת מכונאות. הוא אהב ללמוד היסטוריה וגיאוגרפיה. בסיום כיתה י"א, בעקבות מותו הפתאומי של אביו, עזב ג'ושוע את הלימודים. הוא לקח אחריות על פרנסת המשפחה, שכן אחיו הבכור שירת באותה עת בצבא, והלך לעבוד ביבנה בשטיפת מכוניות.
ג'ושוע היה נער מאוד עדין. היו לו שתי אהבות: אהבתו למוזיקה, במיוחד אהב מוזיקה הודית ושירים עבריים, ואהבתו למערבונים ולסרטים על אינדיאנים. הוא היה נער מאוד חברותי. היו לו חברים רבים בתיכון, שהיו שותפים לאהבותיו ויחד בילו בצפייה בסרטים ובהאזנה למוזיקה. הם גם הרבו לבלות בשפת הים.
ב-9.8.1992 התגייס ג'ושוע לצבא ונשלח לשרת במשמר הגבול. הוא לא דיבר על רצונו לשרת ביחידה מסוימת, אבל כשהגיע למשמר הגבול היה מאוד מרוצה והחליט להשקיע ולהתקדם בחיל. חבריו תמיד צחקו ונהגו לומר עליו ש"יש לו דם ירוק, מרוב שהיה מורעל על משמר הגבול". הוא תמיד הקפיד לומר שהוא " לא שוטר, אלא שוטר משמר הגבול".
לאחר הטירונות ג'ושוע שובץ לשרת בפלוגה כ"ו בעזה, משם נשלח לקורס מ"כים, אותו סיים בהצטיינות. במהלך שירותו בעזה נפצע מאבן שנזרקה עליו. למרות זאת התעקש להגיע לגיבוש ביחידת המסתערבים וצלח אותו בהצטיינות. חברו לצוות ביאן מאדי כתב עליו: "הנחישות שאפיינה אותך באה לידי ביטוי באירוע שבו נפגעת. הרצון הטוב ליצור מגע עם מחבלים בצורה אמיצה הביא לפציעתך. הפגנת רוח קרב... בלטת מעל כולם במקצועיותך ובעיקר באישיותך".
בחודש ספטמבר 1994 סיים ג'ושוע את הקורס של יחידת המסתערבים כחניך למופת. הוא ראה בשירות ביחידה זו אתגר של ממש ואמר: "זאת הזדמנות להיות ביחידה שמשפיעה בשטח, שבאמת שומרת על ביטחון המדינה". בחודש אוקטובר 1994 הצטרף ליחידת המסתערבים ביהודה ושומרון. הוא עד מהרה הותיר רושם רב ביחידה ואמרו עליו: "בחור שלא יוותר וייענה לכל אתגר". בחודש יולי שנת 1998 סיים קורס עיקוב בסיסי.
ג'ושוע נשלח לקורס חובשים וחזר ליחידה, תחילה כחובש היחידה בהמשך כחובש צוותי ולבסוף הפך לסמל צוות 60. אחראי החובשים ביחידה כתב עליו: "ראיתי בך חובש מקצוען, רציני, מבין עניין. תפקדת כחובש וטיפלת בלוחמים בצורה יוצאת דופן. טיפלת בעשרות פצועים והצלת חיים... דבקת במטרה הנעלה והחשובה מכל - הצלת חיים!"
בערב סוכות תשנ"ז ( 1996) הותקף מתחם " קבר יוסף" בשכם על ידי פלסטינאים, ששרפו את הישיבה במקום, את ספרי הקודש וגדעו את עץ התות העתיק שהיה בכניסה למתחם. לאחר קרב עקוב מדם, שבו נהרגו שישה חיילים, הוצב במקום כוח אבטחה אזרחי לשמור על המתחם. בשנת 1997 הוחלף הכוח האזרחי בכוח של משמר הגבול, וג'ושוע וחייליו היו חלק מכוח זה. הם שהו במתחם למעלה מחודש ושמרו על הסדר והביטחון, כשידעו שבכל עת האחד סומך על השני. "ג'ושוע אהב את האווירה שבה כל אחד ערב לחברו", ציין אחיו.
על תפקודו ביחידת המסתערבים קיבל ג'ושוע תעודת הוקרה והערכה ממפקד אזור יהודה ושומרון. ליאור דהרי, ממחלקת המודיעין ביחידה כתב על ג'ושוע: "לוחם צעיר, בעל מוטיבציה, צנוע, שקט, עם חיוך מבויש... אהבת לשאול, התעניינת, חקרת ואהבת ללמוד ואכן עם השנים הפכת ללוחם מנוסה, מורעל במוטיבציה, תמיד שואף לשלמות ולמצוינות. תמיד הראשון להגיע למשרד לחקור מה חדש, לקבל פרטים על פעילות, לקחת מצלמה, עזרים, מפות. תמיד אהבת לעזור בכל דבר: לתרגם מאנגלית, לעזור במשרד, לתת כתף וסתם לשבת ולדבר על קפה".
עופר, אחיו, תיאר: "מדי פעם היה ג'ושוע לוקח מהבית את הבגדים הישנים שלבשנו בהודו והביא אותם ליחידה. הבגדים תאמו את הלבוש הנהוג בכפרים הפלסטינאים והוא וחבריו ליחידה השתמשו בבגדים אלה כדי להסוות את עצמם מפני המקומיים". והוסיף: "כשג'ושוע היה ביחידת המסתערבים, הגעתי ( כלוחם ביחידת 'נחשון' בשירות בתי הסוהר) לליווי אסירים בחברון. פתאום הגיע רכב ויצא ממנו בחור ערבי שהתקרב אלי. אני וחבריי ליחידה כבר דרכנו את הנשק ואז הבחור קרא לי: 'זה אני, ג'ושוע' ושנינו התחבקנו. לא זיהיתי את אחי מרוב שהיה מחופש כל כך טוב". והמשיך לתאר: "לפעמים ג'ושוע וחייליו היו מגיעים לאירוע ומשמיעים בג'יפ מוזיקה הודית ברעש. כשהמקומיים שמעו מהרמקולים של הג'יפ מוזיקה הודית, הבינו שמדובר בלוחמי משמר הגבול והאירוע הסתיים מייד".
היה לג'ושוע חוש הומור מפותח. הוא הסביר שהוא מגדל זקן כדי ש"יראו שהוא המפקד". חברו לצוות תיאר אותו: "דוגמה למפקד ומפקד לדוגמה. לוחמיך ראו בך מנהיג אמיתי. הם היו מוכנים ללכת איתך באש ובמים בביטחון מלא שיש להם אותך. ג'ושוע. לוחם. חובש. מפקד. מקצוען בכל רמ"ח איבריו. ג'וש - לא נשכח את חיוכך המקסים, את גומות החן ואת מבטך ששיגר אהבה לכל לוחם ביחידה".
חבריו סיפרו: "הוא היה מאוד קשור למשפחתו והשכיל לחלק את זמנו בין המשפחה לבין חייליו". עופר, אחיו, תיאר: "ערב שבת, במהלך הקידוש הגיע טלפון מהיחידה. אימא אמרה לו שזאת טעות וג'ושוע מאוד לא אהב את התגובה. הוא אמר לה: אי אפשר לא לענות לטלפון מהיחידה. קראו לי בדחיפות ואני חייב ללכת". חבריו העידו עליו: "פעמים רבות ויתר על חופשותיו כדי להיות עם פקודיו. הוא שימש להם כאב ויחד עם זאת נהג איתם בקפדנות. הוא נחשב ללוחם ההולך תמיד בראש ולג'נטלמן". ועופר הוסיף: "היו לו חיילים נשואים עם ילדים. תמיד סיפר לי שהוא לא מוכן לתת להם לפרוץ דלתות בראש הכוח. הוא תמיד העדיף שבראש החוליה יהיו חיילים רווקים".
חייליו סיפרו שנהג לומר: "היום שעבר היה הכי קל כי נשאר לעבור את מחר ואת הימים שאחריו". חייליו העריכו את הדוגמה האישית שנהג לתת. תמיד אמרו ש"ג'ושוע לא יבקש משהו שהוא לא מבצע בעצמו. כך היה בתרגילי כושר ובהכנת מסדרים".
במסגרת שירותו נשלח ג'ושוע למשימה בשגרירות ישראל בתורכיה, ושם אמר לו קצין הביטחון של השגרירות שהוא מתאים לשרת ביחידת המאבטחים, אך כדי להתקדם עליו לסיים את חוק לימודיו ולהשלים את תעודת הבגרות. ואכן היו לג'ושוע תכניות לעתיד: ללמוד ולהוציא תעודת בגרות, כדי שיוכל להמשיך ולשרת בקבע במשמר הגבול ואף להתקדם בסולם התפקידים והדרגות בחיל. הוא שאף להיות מפקד היחידה בה שירת.
ג'ושוע הצליח לממש חלק מתכניותיו: השלים את לימודיו, הוציא תעודת בגרות במהלך שירותו הצבאי ונשאר לשרת בקבע במשמר הגבול. כשבוע לפני נפילתו הספיק להגשים את חלומו וסיים את הגיבוש לקורס הקצינים בהצטיינות.
עופר מספר על השיחה האחרונה שנערכה בינו ובין אחיו, ג'ושוע: " כשהורדתי אותו בדרכו ליחידה, אמר לי שהוא מרגיש שהולך לקרות לו משהו רע. הוא דיבר על התנועה בדרכים ואז אמר לי: 'אם יקרה לי משהו אני מעדיף למות בקרב. רוצה לראות את הלבן של האויב בעיניים' ... ישבנו ברכב ושמענו שיר בהודית על בחור שאומר שהיום הוא חי את חייו ואי אפשר לדעת מה יקרה מחר בחייו של כל אחד".
רב-סמל יהושוע ( ג'ושוע) גבריאל נפל בקרב בחברון בכ"ו בטבת תשנ"ט (13.1.1999) . בן עשרים וארבע בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו אם, אח ואחות. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל ראשון.
מפקד היחידה מספר על הקרב: "יצאנו למשימה באזור חברון בסמוך ליישוב עתניאל, על מנת ליירט חוליית מחבלים רצחנית, שביצעה מספר פיגועים עקובים מדם. אנשי היחידה ובראשם ג'ושוע הסתערו לכיוון המחבלים. נפתחה אש ובה נפגע ג'ושוע. הלוחמים המשיכו להסתער ופגעו באחד המחבלים. לוחמי היחידה עצרו בגופם חוליה רצחנית ומנעו פיגוע גדול בהרבה".
עופר מתאר: "באותו לילה, כשדפקו בדלת, שאלתי, איך זה היה? רק תגיד לי שג'ושוע לא נהרג בתאונה. ואכן ג'ושוע נהרג בקרב. כאילו נפל כמו שרצה".
סגן-ניצב אדמונד דאי, מפקד יחידת המסתערבים ביהודה ושומרון אמר בהספדו: "ג'ושוע היה לוחם צנוע, לוחם בכל רמ"ח איבריו, דמות מיוחדת, בעל שקט נפשי עמוק ואנושיות מופלאה. ג'ושוע, לא היה ספק בליבך כלל וכלל, אתה ירדת עם הכוח הראשון. הדמות הפיקודית שבך לא נתנה לך מנוח והלכת ראשון... ג'ושוע היווה דוגמה אישית והיה מועמד לצאת לקורס קצינים".
סיפר האח עופר: "ביחידה היה יוצא למארבים ולעתים אפילו שכב במארב במשך לילה שלם. אחרי נפילתו שמענו על האומץ שלו ונזכרנו כיצד כילד היה פוחד לצאת החוצה בחושך לבדו". ואימו הצטרפה והוסיפה: "הוא התגייס כנער והפך לגבר שבגברים. משמר הגבול שינה אותו לגמרי".
למשפחה הגיעו מכתבי תנחומים רבים, בהם מראש הממשלה, מר בנימין נתניהו שכתב: "גבורתו של יהושוע מנעה ללא ספק פיגועים רבים, הצילה חיי אדם והיא מהווה מופת וסמל לאומץ לב וללחימה ללא חת"; ומאלוף פיקוד המרכז, אלוף משה יעלון שכתב: "הלילה שילמנו מחיר כבד נוסף עם נפילתו של רב-סמל ראשון יהושוע גבריאל, שיצא לסרוק את האזור בו אותרה תנועה חשודה והסתער בראש אנשיו... למשפחת גבריאל - מצאו נחמה, גם אם מעט, בהיות יהושוע לוחם שאנו גאים בו".
איל כהן חברו לצוות מתגעגע אל ג'ושוע ומתאר במכתבו, שכתב שבוע וחצי לאחר לכתו: "אני מתגעגע לצחוק שלך, לעצבים שלך, לשגעונות שלך, אבל את כל זה אני לא אראה עוד רק אזכור זאת... אני רוצה לשמוע רק פעם אחת את קולך, שאתה אומר לי: 'שמן, תסגור מסלול של מחר'. אבל, כל זה לא יגיע, זה נשאר רק בזיכרון".
חבריו של ג'ושוע ליחידה הכינו אלבום לזכרו בשני העתקים, בו כתבו מפקדים ולוחמים על ג'ושוע: האחד נמסר למשפחה והשני נותר ביחידה, והחיילים החדשים לומדים דרכו על מורשתו של ג'ושוע.
מפקדו הישיר, מפקח מיכה כתב מכתב פרידה: "ג'ושוע, לי היית כאח, כחבר קרוב וכשותף, בנוסף להיותך סמל הצוות שלי. הרעות, הכימיה, האמון הרב והכבוד ההדדי אשר נרקם בינינו, היוו את הבסיס האיתן לכל התקופה בת השנתיים, אשר במהלכה שירתנו באותו הצוות... עברנו יחד את תקופת ' קבר יוסף', ישנו באותו חדר שרוף וסיפרנו סיפורים. שמרנו על קשר רצוף, ולימים אף מוניתי למפקד הצוות ואתה לסגני... אתגעגע אליך, אתה תחסר לי מאוד... ג'ושוע, אני רוצה, בבקשה, להעניק לך את דרגות המפקח שלי, כי לא הגעת למעמד אליו שאפת להגיע. בעיני אתה קצין, תמיד היית ותישאר כזה... "
חבר לצוות עליו פיקד ג'ושוע כתב לזכרו שיר: "את השלושה עשר בינואר הרבה אנשים לא ישכחו/ שני מחבלים את חברנו לקחו/ תמיד נזכור חיוכים נפלאים שלא מפסיקים/ אף פעם לא נעכל שעכשיו אתה בין עננים.// את חייליך לא השארת מאחור/ ג'וש, בשבילנו אתה תמיד גיבור/ ג'וש, בכל אשר נלך תהיה מול עינינו/ אתה שהיית מורה לדרכינו.// תמיד נהיה אותו הצוות שבנית/ נמשיך באותה הדרך שתמיד רצית/ עם כאב עמוק בלב על דרכך נשמור/ לוחם שתמיד מסתער קדימה אותך נזכור".
אנשי היישוב עתניאל כתבו למשפחה על הלוחם הגיבור שבגופו הגן עליהם ועל היישוב. בני וילנה, תלמיד ישיבה מעתניאל כתב: "ניסיתי לשים את עצמי בראש הכוח שמסתער על חוליית מחבלים ולא הצלחתי. קשה לי לתפוס כמה כוח דרוש על מנת להסתער. לג'וש היה את הכוח הזה. ולא לחינם נתנו לו את אות המופת הפלוגתי".
בשנת 2016 נערכה תחרות ירי ביחידת המסתערבים ולאירוע הודפסו חולצות עם הכיתוב " תחרות ירי לזכרו של ג'ושוע גבריאל 2016".
ג'ושוע מונצח באתר משטרת ישראל " גלעד לזכרם". באתר אלבום תמונות ולשונית " חדר נרות", אוהביו ומוקיריו מוזמנים להדליק נר לזכרו.
ג'ושוע מונצח באנדרטה המרכזית לחללי משמר הגבול בצומת עירון, באנדרטה היחידתית של יחידת המסתערבים ביהודה ושומרון, באנדרטה לחללי המשטרה בקריית אתא, בבית יד לבנים באשדוד ובאנדרטה בישיבה בעתניאל.
תצוגת מפה