יהושע, בן מרים ויצחק, נולד ביום ה' בתמוז תשי"ג (18.6.1953) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי הממלכתי-דתי "בר יוחאי" ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון-דתי "מורשת". יהושע גדל וחונך ברוח המסורת היהודית והאמונה באלהי ישראל. בביתם הצנוע של הוריו למד להכיר את ערכי היהדות, ואת לימודיו עשה בבתי-ספר שחינכו את תלמידיהם ברוח זו. הוא היה תלמיד מצטיין ועשה חיל בלימודיו. כשרונו וחביבותו כבשו את לב מוריו וחבריו ובזכותם היה לדמות ידועה ומקובלת בבית-הספר. יהושע היה צנוע ונעים הליכות, חבר נאמן וידיד אמת. תמיד היה מוכן לעזור לכל אדם שנזקק לסיוע. הוא היה אדם נעים שיחה, בעל קול שקט ובוטח, שקנה את לב שומעיו בכל ויכוח וחילופי דברים. הוא השרה סביבו אווירה נעימה ולכן אהבו חבריו להיות במחיצתו וליהנות מחברתו.

יהושע גויס לצה"ל בתחילת מאי 1971, התנדב לחיל הרגלים והוצב לגדוד "הבוקעים הראשון" בחטיבת "גולני". לאחר הטירונות סיים בהצלחה קורס מפקדי כיתות. הוא היה לוחם מעולה וחייל מצוין, מילא בדייקנות ובשלמות את כל המשימות שהוטלו עליו, היה אהוד על חבריו ליחידה ומקובל על מפקדיו. הוא השתתף באימוני החטיבה ובפעילות המבצעית בסיני וברמת הגולן. במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד הסורים ברמת הגולן. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) השתתף יהושע בקרב המר והקשה לכיבוש מוצב החרמון. בשעה שטיפס על המצוקים התלולים והמטיר אש על החיילים הסורים נפגע יהושע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הגדוד שלו: "מלחמת יום-הכיפורים הייתה ללא ספק הקשה במלחמות ישראל והייתה מלחמה על חיינו בארץ זו. הקרב על החרמון היה אולי הקרב הקשה במלחמה זו. בנכם, שנפל בקרב זה, נלחם יחד עם חבריו כפי שנלחם מי שיודע למען מה הוא נלחם - באומץ, בגבורה, במסירות ובהקרבה".

הוריו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-כנסת.