בנם של אורלי ואופיר. נולד ביום י"ד באדר ב' תשס"ה (25.3.2005) במועצה המקומית עומר, הסמוכה לבאר שבע. אח קטן לסתיו ורז.

יהלי גדל והתחנך בעומר, למד בבית ספר יסודי מקומי ובתיכון "מקיף עומר".

ילד שקט, צנוע וכריזמטי, שפיזר סביבו שפע של אור ואהבה.

מגיל צעיר אהב את האדמה ואת עבודת הכפיים, נהנה לעבוד ולהזיע בשמש ובילה שעות רבות בטיפוח הגינה, מטע הזיתים ועצי הפרי של משפחתו. הוא היה בן ואח מסור, חבר אמת שאהב בכל ליבו את משפחתו ואת חבריו, הקפיד לומר להם זאת בכל הזדמנות ואהב מאוד לארח אותם בגינה המשפחתית. קרוביו ידעו שהם יכולים לספר לו הכול, שהוא תמיד יהיה שם בשבילם ולעולם לא ישאיר אותם לבד.

מילדות חלם להתגייס לצבא ולהיות חייל, העריץ את אחיו הגדולים שחזרו הביתה במדים ונהג להתאמן בלחימה ולזחול על הדשא עם נשק צעצוע ביד.

ב-9.8.2023 התגייס לצה"ל והחל שירות כלוחם ביהל"ם (יחידה הנדסית למשימות מיוחדות) – יחידת העילית של חיל ההנדסה הקרבית.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשפרצה המלחמה, יהלי היה בעיצומו של מסלול ההכשרה. עם סיומו, הצטרף ללחימה בשטח רצועת עזה. יהלי התמחה בלחימה בתת-קרקע והיה לוחם מוכשר, מקצועי, נחוש, שאפתן, משימתי, חדור מטרה ונכון לכל אתגר. "אם זה חשוב לך, תילחם על זה", נהג לומר, וכך חי את חייו.

כמו בכל מקום אליו הגיע, גם בצבא היה ראשון לעזור ולהתנדב לכל משימה, בלט באנרגיות החיוביות שהביא עמו ובצחוקו המתגלגל. חיוכו של יהלי כבש לבבות ממבט ראשון והאיר את העולם באהבה טהורה לכל אדם. הוא היה רגיש, צנוע וטוב לב, קיבל את האחר כפי שהוא, ללא שיפוטיות, וכיבד את כולם. "ראו את הלב שלו דרך העיניים", סיפר אחד מחבריו.

במשך חודשים ארוכים לחם במסירות, באומץ ובגבורה, מתוך תחושת שליחות עמוקה. אהבת הארץ והמדינה היו במקום הראשון מבחינתו, הוא האמין בצדקת הדרך והרגיש כי זהו ייעודו, כלוחם ביחידה מובחרת, להילחם עבור המדינה ולהגן עליה, למען עתיד טוב יותר.

ביום שישי, 2.5.2025, יצא לסופשבוע בבית. הוא היה אמור לשוב ללחימה רק בתום השבת, אך התנדב לחזור לעזה כבר בבוקר המחרת למשימה מבצעית דחופה. כשנשאל על ידי בני משפחתו אם הוא עצוב שוויתר על זמן בבית, ענה: "זאת עשייה מבורכת".

בבוקר שבת, התייצב למשימת טיהור פיר של מנהרה, שהתגלתה באחד המבנים בשכונת אל-ג'ניינה ברפיח. במהלך המשימה, יהלי נהרג. יחד איתו נהרג גם מפקדו.

סמל יהלי שרור נפל בקרב ביום ה' באייר תשפ"ה (3.5.2025). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בעומר. הותיר אחריו הורים ושני אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

כחודש לפני נפילת יהלי חגגה לו משפחתו יום הולדת עשרים, ויהלי התרגש מאוד מהברכה שכתבה לו אימו. בברכה הזו החלה האם את ההספד שלה לבנה: "היהלום הכי נוצץ בעולם והוא שלי. תודה אלוהים שבחרת אותו כל כך מדויק בשבילי. כמה ערכים בילד רק בן עשרים. איך אתה יודע לראות את השקופים, את הזקוקים לעזרה, לכבד, לאהוב כל אדם כמו שהוא בלי לשפוט, לראות אותו בגובה העיניים. להיות ראשון בצוות שלך לא בשביל האגו ולא בשביל הקרדיט, רק מצניעות וענווה. ולעשות את הכי מדויק.

כמה נפלאות ומעשים נסתרים. אני אימא כל כך גאה כי הבנתי שאתה זן נדיר, אחד למיליון, והוא שלי... יהללון היהלום שלי, ככה רשום לי בטלפון מאז שקיבלת טלפון.

אני אוהבת אותך על כל הערכים והמתיקות שבך, על אהבת העם והמדינה, החברים והמשפחה. אין עליך בעולם.

אנחנו ניקח כולנו משהו קטן ממך בשביל שנהיה טובים וראויים לך. אתה אגדה בחייך, אתה אגדה במותך".

עוד כתבה האם: "'הנני'. מילה קטנה שהיא כל כך גדולה.

יהלי, לוחם בפלגת צורים של יחידת יהלום לוחמי תת קרקע (מנהרות). ביום שישי בצוהריים חזר הביתה אחרי 28 יום ברפיח. בערב נשאל בקבוצה ווטסאפ של הצוות מי יכול לחזור מחר בבוקר (שבת) למשימה קצרה. תמיד היה ראשון להתנדב וגם הפעם, גם כשידע שיש מסיבת בריכה לחבר קרוב ביישוב אמר שיש לו משימה מבורכת ברפיח וחייב לעשות אותה.

את המשימה צלחו, עמדו לחזור ואז שאלו גולני בקשר אם יש מישהו באזור מיהלום...

'הנני'. אין מילה עם משמעות כל כך גדולה שמתאימה לו כמו זאת. שוב נרתם ושוב התנדב כי ככה האמין - שמה שחשוב לך תילחם עליו".

קרוב משפחתו, נתן, כתב: "יהלי שרור לא היה ילד רגיל. הוא היה ילד שכולם רצו שיהיה להם. ילד יפה, לא רק בפנים, אלא גם עמוק בפנים. עם עיניים טובות וידיים שתמיד מוכנות לעזור. ילד שידע לקרב את כולם, שקיבץ סביבו את כל בני הדודים, כאילו היה הלב של המשפחה.

"הוא תמיד היה הראשון לקום, להתנדב, לרוץ לעזור... יהלי שרור לא שאל 'מה ייצא לי מזה?', הוא שאל: 'איך אני עוזר? איך אני תורם?' כי הוא היה גיבור. כזה שחושב על אחרים לפני שהוא חושב על עצמו. כזה שרואה את הכאב של מישהו אחר ומיד פועל... ילד של נתינה, ילד של אהבה".

יהלי מונצח באתר ההנצחה האינטרנטי של עמותת בוגרי יחידת יהל"ם.

במועצה המקומית עומר, שבה גדל, נערך יום ספורט לזכרו.

מסע לזכרו נערך לאורך חופה המזרחי של הכינרת, במסלול בו תכנן לטייל עם אחיו.

במשחק הכדורגל בין קבוצת "הפועל באר שבע" לקבוצת "הפועל חיפה", שנערך כשלושה שבועות לאחר נפילתו, נערך טקס הנצחה ליהלי.

משפחתו של יהלי החליטה להקים פינת ישיבה ומנוחה לזכרו במטע הזיתים המשפחתי.

עוד החליטה המשפחה לערוך מדי שנה, ביום הולדתו (25 במרץ), "יום מעשים טובים" שימשיך את מורשתו.

עמוד הנצחה ליהלי נפתח באינסטגרם תחת השם remember_yali_sror.

עמודים נוספים לזכרו נפתחו באתר noflim ובאתר memoriz.plus.