בן שולמית ודן. נולד ביום ג' באב תשל"ב (14.7.1972) בחיפה. ילד שני להוריו, אח של אורן ונורית.

יואב נולד בבית החולים "רמב"ם" ארבע שנים אחרי אורן. תינוק חמוד שגדל לילד פעלתן ושובב במיוחד. אחיו הגדול העניק גיבוי לכל מעשיו. בינו לבין אחותו נורית נרקם קשר קרוב וחזק. שניהם למדו בבית הספר היסודי "אהוד" בכרמל, יואב חש אחריות כלפיה, וכשהייתה לנערה אמר בבדיחות הדעת שגם לחבר היא תזדקק לאישורו.

כשהיה בסוף כיתה ד' עברה המשפחה לירושלים ובהמשך לגבעת זאב. הוא למד בבית הספר היסודי בגבעה הצרפתית ובגבעת זאב, והמשיך לתיכון חקלאי "עין כרם" במגמה חקלאית-עיונית. בכל מקום חשו בנוכחותו. גם מבחינה פיזית בלט בגובהו, התנשא כמעט לשני מטרים.

יואב אהב לתור את הארץ והכיר היטב את שביליה. הוא יזם טיולים רבים למשפחה ולחברים, הִרבה לישון באוהלים בחיק הטבע והשתתף בטיולי אתגר. את הוריו הרגיל לא לדאוג לו.

במהלך לימודיו התנדב במגן דוד אדום (מד"א) בפרויקט מחויבות אישית. תמיד שאף לעזור לזולת. כיוון שעשה זאת בהנאה, התמיד להתנדב במד"א עד שירותו הצבאי.

יואב גדל במשפחה של צנחנים. היה לו ברור שגם הוא יתגייס לצנחנים בעקבות אביו ואחיו, שום אפשרות אחרת לא באה בחשבון כי לא הייתה די קרבית בעיניו. ואכן, בקיץ 1990 התגייס לגדוד 101 בחטיבת הצנחנים, ונהנה משירות מאתגר ומסוכן. לכל משימה התנדב, ולא פעם החליף חבר שרצה לצאת הביתה לשבת - טוב ליבו אפיין אותו מגיל צעיר מאוד. הוא שירת בלבנון, באזור בו שהה צה"ל מאז מלחמת לבנון הראשונה. שירת כמפקד כיתה וכחובש קרבי והתגאה בפקודיו ובעמיתיו.

באוגוסט 1993, עם שחרורו, התגייס למשטרת ישראל – ליס"מ (יחידת סיור מיוחדת) במחוז ירושלים, בתפקיד בילוש. זו הייתה תקופה קשה במיוחד מבחינה ביטחונית, אבל יואב לא נרתע. הוא יכול היה להצליח באין סוף תחומים, ובחר בקריירה ערכית של מחויבות ותרומה.

עם נישואיו ליפה, עבר לשרת בימ"ר (היחידה המרכזית) במחוז תל אביב, כבלש במחלק בילוש משימתי. במהלך שירותו שם נפצע במהלך משימה. ב-1997 קיבל ציון לשבח על זיהוי זייפני כרטיסים בכניסה להופעה והבאה למעצרם. בהמשך שירת בתפקידים נוספים, בהם תשאלן-חוקר במפלג תשאול בימ"ר תל אביב וחוקר במחלק נוער חשיפה. בתפקידו האחרון שימש רכז מחלק נוער חשיפה בימ"ר תל אביב, וביצע את משימותיו ברגישות ובאכפתיות עצומה, לנוער ולחברה.

בשנת 1999 נולד בנו הבכור אריאל, והבת יעל נולדה ב-2002. ילדיו זכו לאב אוהב ודואג, מסור ורגיש. הוא עשה הכול למענם, בלי גבול. בין היתר אהב מאוד לשחק כדורסל עם בנו, כן נהגו להגיע יחד למשחקי כדורסל של "מכבי ראשון לציון".

לאחר גירושיו התגורר בראשון לציון וקיבל את המשמורת על אריאל. היה אב למופת, את שני ילדיו גידל בגאווה, השקיע בהם והנחיל להם ערכים. הוא ניהל סדר יום גדוש ומאורגן, ואת שעות אחר הצהריים הקדיש לזמן איכות עם ילדיו ככל שהתאפשר, כולל טיולים, כדורסל, באולינג וסרטים. בשבתות שיחק איתם במונופול – יואב והבת יעל נגד אריאל. גם במשחקי הכדורסל ההרכב היה זהה, ותמיד אריאל היה מנצח. זמן האיכות הזה מילא את ילדיו בהרגשה טובה לאורך כל השבוע.

בספטמבר 2003 סיים בהצטיינות קורס חוקר מתקדם; פיקוד הקורס ומפקד המרכז ללימודי משטרה מצאו אותו ראוי להוקרה. יואב היה שוטר מצוין וחבר למופת. חבריו ומפקדיו מספרים על רוח ההתנדבות והמסירות הרבה שלו. תמיד נרתם למשימות גם מעבר לשעות העבודה, אף על פי שהיה אב חד-הורי.

בסוף שנת 2009 העניק לו ראש מפלג הסמים בימ"ר תל אביב תעודת שוטר מצטיין במחלק נוער חשיפה, בתפקידו כרכז חקירות: "במהלך 2009 הובלת את ריכוז הפעילות החקירתית במחלק, תוך הפגנת חדשנות בביצוע המשימה והשקעת זמן ומאמץ לשיפור התחום שעליו הופקדת. יישר כוח".

ניצב משנה גדי אשד, מפקד ימ"ר תל אביב, סיפר כי בשלהי דצמבר 2011 החליטה פרקליטות מחוז תל אביב לגנוז תיק חקירה של מחלק הנוער. "יואב, שלא קיבל את החלטת הפרקליטות, למד ושינן את הפסיקה המשפטית, החוקים הרלוונטיים ותקדימים משפטיים, הצליח במקצוענות ובהתמדה לשנות את ההחלטה ולשכנע את בכירי הפרקליטות שהם טועים וכי ניתן להגיש כתב אישום. ראינו בהתנהגות הזאת סמל לידענות ולנחישות בלתי נלאית. מקצוענות וחשיבה יצירתית ... רבים וטובים היו נחפזים להלל ולשבח עצמם, לצבור מחמאות על עשייתם, אך יואב – באצילות, נעימות ובעיקר בצניעות האופיינית לו, הסתפק בהשגת המטרה שהציב לעצמו". ניצב אהרון אקסול, מפקד מחוז תל אביב, וניצב משנה גדי אשד, מפקד ימ"ר תל אביב, העניקו לו תעודת הערכה ובה נכתב: "הודות למוטיבציה הגבוהה שלך, למיומנות, למקצועיות, למסירות ולפעילות העיקשת שהפגנת, נעצרו ארבעה חשודים... החשודים קשרו עצמם לאירועים".

יואב נהנה מאוד בעבודתו ובחברת עמיתיו במשטרה. אחרי ארבע-עשרה שנים חשובות במחלק הנוער הוא טבע בו חותם גדול. על מעשיו האציליים ועל המשימות שבהן השתתף נודע לבני משפחתו רק לאחר לכתו, משום היותו עדין נפש וצנוע.

יואב נהג להקדיש את מֵרב זמנו למען הזולת; בטוב לב מיוחד במינו דאג לאחרים לפני שחשב על עצמו ותמיד היה נכון לעזור, בחיוך, בתמימות ובנדיבות שאפיינו אותו כל כך. לאחר מותו כתבו חבריו: "אתה חסר ברמה היומיומית... כבר אין מי שמחלק לנו גזרים ומיני ירקות בכל בוקר ועושה שטיפות מוח שכל קלוריה תעלה לנו ביוקר, אתה חסר בוויכוחים הרגילים על עבודה וגם על שטויות, כשהמסקנות המוזרות שלך לא נשמעות. איך תמיד היית מעלה נקודה שנראית כתלושה מהמציאות ומסביר אותה במלוא הרצינות... ולבסוף אתה גם צודק ואנחנו נאלצים לאכול את הכובע". חבריו ומכריו ראו בו אדם נעים הליכות, שקט, אדיב וותרן. יעיל וקפדן בעבודתו. מסירותו לעבודה, לבית ולילדים זיכו אותו בהמון אהבה וכבוד. "נתת מעצמך גם למשפחה וגם לעבודה כה רבות, עד שנדמה היה לפעמים שאתה חי יותר מעשרים וארבע שעות", כתבו חבריו.

לאחר שהתבשר כי חלה בסרטן, הפגין יואב אמונה בניצחונו. הוא נאבק באומץ במחלתו כשנה ורבע, ועד יומו האחרון הקרין סבלנות, אופטימיות ואהבה לסובבים אותו. למרות הכאב והסבל שחווה, מעולם לא התלונן. מאז ומתמיד ראה את מחצית הכוס המלאה, ולא רצה להעיק על אחרים בכאביו. לכל אורך הדרך החדיר במשפחתו, בעמיתיו ובחבריו תקווה ואמונה כי המחלה תובס. באורך רוח הביע את רצונו להתעדכן במה שקורה במשטרה, ביקש שיספרו על הפרשות המתנהלות, ושמח בבשורות חיוביות. במאבקו בלט כאדם יוצא דופן, חבריו ומפקדיו ראו בו גיבור.

שלושה חודשים לפני מותו זכה לחגוג בר מצווה לבנו בכורו אריאל, והמעמד המרגש הסב לו אושר גדול. חבריו למשטרה הביאו אותו באמבולנס המשטרתי לעלייה לתורה בבית הכנסת ולכותל. רב-פקד יגאל דיין סיפר: "ההתרגשות, ההתחזקות, האופטימיות והשמחה שאפפו אותך גרמו לכולנו להתרגשות עצומה. השכמת קום לבית הכנסת כמו כל אב גאה, התפללת עם בנך והאזנת ברוב קשב לקריאתו בתורה בפרשת 'וישב', שפתיחתה מיוחדת – אהבתו הגדולה של יעקב לבנו יוסף ... לא עשית לעצמך שום הנחות, התאמצת לשמור על החיוך כדי שכך יזכור אותך בכורך אריאל בכותל, בסמל המשמעותי כל כך לעם ישראל". חבריו למשטרה היו לו למשפחה שנייה, תמכו בו וליוו אותו מקרוב, לצד משפחתו וילדיו האוהבים.

יואב ידע שימיו ספורים וכתב לאהוביו מכתבי ברכה ופרידה. לבנו כתב: "אתה לי מיוחד מאוד, וגם הקשר בינינו יוצא דופן ובלתי רגיל. תמיד נעם לי כשהרבית לקרוא לי 'אבא', כשהתעוררת בלילה והגעת למיטתי. זמן האיכות שלי איתך, כשאנחנו יחד צופים במשחקי הכדורסל, חיזק מאוד את הקשר בינינו, המביא לי סיפוק והנאה רבה, פתיחות וקרבה. ואני שמח על כך מאוד. אני רוצה שתדע, שהנוכחות שלי התומכת והמחבקת, תלווה אותך תמיד, מעבר לגבולות כלשהם. אהיה העוגן שתמיד לצידך.‎ הדרך שבה אתה מתמודד בתקופה הממושכת של מחלתי, למרות הקושי, ראויה למלוא ההערכה ... חשוב לי מאוד שתשמור על יחסי אהבה וכבוד בינך ובין אימא ויעל. תמיד תהיה שם בשבילן, תעזור ככל יכולתך ותזכור שאתה האח הגדול, השומר והמגן על אחותך. אני מקווה שתמשיך לשמור על קשר חם ואוהב עם המשפחה ושתדע להפיק את המֵרב מהקשר המשפחתי המיוחד".

לבתו כתב: "שתדעי לך שאת מסבה לי אושר רב וכל ביקור שלך גורם לי שמחה גדולה. הציורים והברכות שאת מכינה לי מכניסים לי צבע רב לחדר. במיוחד אני מתרגש בכל פעם כשאת מקפידה להשתמש בכל הצבעים. כיף לי לדבר איתך כמו אישה קטנה, כי את הרי הכול מבינה וכה חכמה ... אני יודע שעברה עלייך שנה לא קלה, אך לשמחתי את מתמודדת איתה בהצלחה מרובה. את מעניקה לי המון גאווה ... שתמשיכי להיות הבת והאחות שכל אב ואח רוצים, ונדע תמיד לשמור על קשר. באהבה רבה, ממני, אבא".

להוריו כתב: "לאבא ואימא היקרים, הנה חלפה לה שנה מאז שקיבלתי את הבשורה הנוראה שיש לי סרטן. אומרים שמשפחה נמדדת בזמנים טובים ורעים. מהרגע הראשון עזבתם הכול, בית וחברים, ובמסירות ללא לאות ובאהבה אין קץ נעמדתם לצידי ללא תנאי ועל כך תודתי. אין לי ספק שבלעדי ההשקעה שלכם וההקרבה שלכם לא הייתי עומד כאן היום לצידכם. ברצוני להביע את תודתי והערכתי הרבה אליכם. גם כשלא ראינו עין בעין והתווכחנו על הדרך, מעולם לא אמרתם נואש ותמיד רק תמכתם וחיזקתם ... אתם כמעט בני שבעים, ממש לא צעירים ומאוד נחושים ומלאי מרץ וחיוניות, יותר מהרבה צעירים ... למדתי יחד איתכם שיש יום טוב ויש יום רע, אבל אסור לאבד את התקווה, ובמלחמה הזאת אני הולך לנצח! ... ידעתי שאריאל בידיים טובות וזה עזר לי רבות בצבירת כוחות במלחמה הארוכה. תודה על התמיכה, הטיפול והעידוד שאתם מעניקים לי, ושתמיד ידעתם לראות את שביל התקווה להתגבר על המחלה".

רב-סמל בכיר יואב הוד נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ז באדר תשע"ג (9.3.2013). בן ארבעים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, תל אביב. הותיר בן ובת, הורים, אח ואחות.

על מצבתו כתבו בני המשפחה: "אוהב ונאהב, נקטף בדמי ימיו. בעומק לִבֵּנו תשכון לעד".

אימו ספדה לו בשלושים לנפילתו: "בזכותך למדתי להסתכל על החיים ולקבל אותם בסלחנות וללא כעסים. אתה היית סמל בעיניי, כשמעולם לא התלוננת על מר גורלך, וכששתקת, היית גיבור. הצוות בבית החולים מתגעגע אליך. גם הם העריכו מאוד את גדלות נפשך ונועם הליכותיך. הם ממשיכים לשמור על קשר ולציין את שיעור קומתך, תרתי משמע".

ביום השנה הראשון לנפילתו כתב לו בנו אריאל: "רציתי להגיד לך אבא שאני עדיין אוהב אותך, ושגם אם עברה שנה זה לא עושה את זה קל יותר. אני עדיין חושב עליך כל יום ועדיין מתגעגע. אני עושה כל מה שאני יכול כדי לכבד אותך ולייצג אותך בכבוד בעולם הזה. ושלא יזלזלו בשם שלך. אתה חסר לי וחסר לכולם ואני מנסה להמשיך כרגיל, אבל הלב מתגעגע. אני רוצה לספר לך מה קורה איתי ולפעמים אני כבר בא להתקשר, אבל נזכר שאין לי למי. אז אני מסתכל למעלה ויודע שאתה שם, וכמו תמיד אתה גם מחייך ולא מתלונן. אני מקווה שאתה גאה בי אבא ... תודה על כל מה שנתת לי בחיים. רק עכשיו, בלעדיך, אני לומד להעריך".

"לאבא היקר!" כתבה בתו יעל, "אתה כל כך חסר לי! כל יום אני זוכרת אותך וחושבת עליך. אני רוצה לספר לך שחזרנו לבית הספר וקיבלתי מאה בחשבון ותשעים וארבע בעברית. אני רוצה להתקשר אליך, אני רוצה לבקר אותך, אבל אז אני נזכרת – אתה איננו. אימא ואני מאוד גאות באריאל שכל בוקר מתפלל ואומר עליך את תפילת הקדיש. אימא אומרת שאפילו שאתה לא נמצא כאן בגוף, הנשמה שלך מסתובבת בינינו ואתה מסתכל ושומר עלינו. אז אבא, תשמור עלינו ואנחנו נשמור על הכבוד שלך ונביא לך גאווה! אוהבת מאוד, הבת שלך, יעל".

חבריו ערכו חוברת הנצחה לזכרו ובה סיפרו את סיפור חייו בדגש על עשרים שנות פעילותו במשטרת ישראל במגוון תפקידים – בכולם שאף להשקיע ולעשות את הטוב ביותר. מפקד היחידה כתב: "שנים ארוכות היית חלק ממאבק עיקש של ימ"ר תל אביב בבכירי העבריינים, ועשית זאת במקצועיות, בענווה ובנחישות. תוך שאתה רוכש בדרך חברים טובים ורבים, הפגנת לויאליות ונאיביות, וכל זאת כשאתה נטול אגו לחלוטין. שמת את טובתם של אהוביך וחבריך תמיד לפני רצונותיך ומאווייך שלך. כל תקופת האשפוז היית אופטימי, חיזקת את חבריך ומבקריך הרבים, לא התלוננת על סבלך ותמיד הראית לנו אור בקצה המנהרה ... יואב היה גיבור אמיתי שימשיך לחיות בגבורתו, בחוכמתו ובטוב ליבו בכל אחד ואחת מאיתנו".

יואב מונצח באתר הזיכרון של משטרת ישראל שבמכללת המשטרה בבית שמש.