בן יצחק וצביה. נולד ביום ז' באדר תש"ז (27.2.1947) בעיר אולם אשר בגרמניה. בסוכות של השנה שלאחריה עלתה המשפחה לארץ. יואל-אהרן נתיתם מאמו בגיל ארבע והוא גודל על-ידי צפורה לבית פורטנוי. החל משנת 1956 (מכיתה ד') התחנך במנרה וגמר שם את לימודיו בבית-הספר היסודי ואף את כיתות-ההמשך בבית-הספר המשותף "הר וגיא". במשך שנות-לימודיו התבלט בתפיסתו ובכושר-הבעתו. היה מקובל מאד בין חבריו והיווה מרכז חברתי. בעבודה גילה עניין ואחריות והתמיד בענף-המטע מתוך מסירות ורכישת-ידע. תיכנן להמשיך בלימודים גבוהים בשובו הביתה לאחר שירותו בצה"ל; הוא אמר ללמוד את תורת-הרפואה. היה מחונן בכשרון דרמטי וכן הצטיין בנטיות מוסיקליות ואף למד לנגן על כלים שונים (כגון חלילית ואקורדיון). תודות לכשרונות אלה היה הרוח החיה במסיבות ובאירועים חברתיים. לצה"ל גויס בנובמבר 1965, עבר בהצלחה את מבדקי-הטיס והביע רצונו להתגייס לחיל זה אולם המשק הכריע והוא לא גויס לשם כי אם התנדב לנח"ל. היה עליז ברוחו ובעל-מרץ וכרב"ט היה דואג לחייליו למעלה מן המוטל עליו. נפל בשעת מילוי תפקידו ביום כ' באדר א' תשכ"ז (1.3.1967) והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוץ מנרה. המשק הוציא חוברת לזכרו ועל-שמו.