בנם של אשרת ואפרים נתנאל. נולד ביום ט"ו בסיוון תשס"ב (26.5.2002) בירושלים. אח לשחר, עדי, בארי ושקד.

יובל גדל והתחנך בירושלים, למד בבית ספר היסודי "אפרתה" בשכונת מגוריו, שכונת בקעה, והמשיך ללימודי חטיבה ותיכון בתיכון התורני "הימלפרב" בעיר.

יובל היה נער נבון וסקרן, נהנה ללמוד ולחקור, להרחיב את אופקיו. "היו לו כוחות פיזיים ונפשיים חזקים מאוד" תיאר אותו מחנכו, "בלט בכל תחום. בחור אינטלקטואל ברמה לא רגילה".

יובל התחבר מאוד לתחומי הרוח, שם הכול עניין אותו. מנושאים אקטואלים שעל סדר היום, ועד היסטוריה ספרות ופילוסופיה.

הוא התאפיין בליבו הרחב ובעיניו טובות. הוא השתדל תמיד לתייחס לאנשים בחמלה וללא שיפוטיות, תמיד הקפיד להאיר פנים ולחבק, בין אם פיזית או רק במבטו הטוב.

יובל היה נכון לעזור ולתת יד לכל דורש, וחיפש להיטיב עם הכלל - סייע לאנשים לסחוב סלי קניות, התעניין באמת ובתמים בשלומם של סובביו והתנדב במסגרות שונות. היה גם חניך פעיל בתנועת הנוער "בני עקיבא".

"ילד שטרף את החיים, שחי את כל החושים לעומק, ידע להתחבר. ילד בוהק בעוצמות שלו. איש של אמת ותמיד אמר אותה", תיארו אותו אוהביו.

יובל היה מחובר מאוד לבני משפחתו, חלק עמם קשר קרוב ואוהב. בלט כמופת לכיבוד הורים ולכיבוד סבים וסבתות. הקפיד לדרוש בשלום כולם, דאג לבילויים משותפים ולא הרשה לוויכוחים לפגוע בשלום הבית.

קודם לגיוסו למד שנתיים במכינות קדם-צבאיות. שנה אחת במכינת "מיתרים לכיש" בבית גוברין ולאחריה ביקש להעמיק עוד את לימודו בשנה נוספת במדרשת "עין פרת", שם כבש כל יום את ספסלי בית המדרש, פרח והבין שעתידו נמצא בתחום מדעי הרוח.

בטרם גיוסו הובא לידיעתו כי בשל משקלו החורג לא יכול להיות בעל פרופיל קרבי. לאחר התעקשות מול הגורמים הרלוונטיים בלשכת הגיוס הוא קיבל לזדמנות להגיע למשקל מטרה בפרק זמן קצר. משקיבל בשורה זו נכנס למשטר אימונים קפדני ותוך פחות משבועיים השיל משקל רב ועמד ברף שהוצב לו.

ביום 10.8.2022 התגייס לצה"ל והתנדב לשירות כלוחם בחיל שריון. הוא עבר הכשרות שונות ושימש כטען טנק בגדוד 9, בעוצבת 'עקבות הברזל' (401).

אחיו שחר תיאר אותו כ"שריונר בדם ובנשמה". הוא היה לוחם מסור ומקצועי, יצר קשרים חברתיים בקלות והיה אהוד על חבריו לצוות ולפלוגה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

בחלוף כשבועיים מתחילת המלחמה החל צה"ל בתמרון קרקעי ברצועת עזה. יובל לקח חלק בלחימה האינטנסיבית ברצועה לצד חבריו ליחידה, משמש טען בטנק המ"מ (מפקד המחלקה). פלוגתו של יובל, פלוגת "להב" בגדוד 9 צוותה בצוות הקרב החטיבתי של חטיבת גבעתי שהובילה את התמרון הקרקעי בצפון רצועת עזה. במשך חודשים ארוכים ניהלו קרבות עזים מול עשרות מחבלים ויחד חיסלו חוליות טרור רבות. הלחימה חלשה על כל הגזרות, החל מצפון הרצועה: בית לאהיא, בית חנון, סג'עייה, העיר עזה, במחנות המרכז ובדרום, בציר פילדלפי וברפיח.

יובל האמין בכל לבו בצדקת הדרך וראה חשיבות במלחמה על הבית ולהשבת החטופים. "היה לו חשוב להיות חייל ולשרת. הוא חיבר בין השירות וצדקת הדרך לבין היכולת שלו לחשוב על הדברים הגדולים של החיים, על מה זו אמת ומה זו חירות", סיפרה דודתו.

בחודשים האחרונים לשירותו, שימש כסרס"פ (סגן רב סמל פלוגתי) ובתפקיד זה באה לידי ביטוי אהבתו הפשוטה לאנשים. הוא דאג לשלומם ולצרכיהם השונים של החיילים בפלוגתו, הקפיד לדאוג שהציוד האוכל והפינוקים להם דאג יגיעו עד אחרון החיילים בפלוגה ובכוחות שחברו אליה. בתפקידו זה יובל לא נדרש עוד להיכנס לאזורי הלחימה כאיש צוות בטנק, אך הבהיר למפקדיו שבכל הזדמנות בה צריך להחליף איש צוות בטנק, הוא רוצה להיכנס פנימה, וכך היה.

באפריל 2025 היה צפוי להשתחרר וכבר ציפה להצטרף לחבריו, לטייל ו"לטרוף" את העולם. בהמשך תכנן ללמוד תחום במדעי הרוח והתלבט בין היסטוריה, ספרות או פסיכולוגיה.

במהלך חג החנוכה היה צורך בחילוף לאיש צוות בטנק מ"פ ויובל קפץ על ההזדמנות לחזור ולהילחם בטנקים בשמחה.

ביום ראשון 29 בדצמבר 2024 נהרג במהלך לחימה בג'באליה שבצפון רצועת עזה.

סמל ראשון יובל שהם נפל בקרב ביום כ"ח בכסלו תשפ"ה (29.12.2024). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.

אחיו הגדול עדי ספד לו: "אני מבטיח לך שלנצח נישאר חמשת הדובים ושנעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי שהחטופים יחזרו וכדי שהעולם יהיה יותר טוב".