בנם של אנה ודניס. נולד ביום כ"א בניסן תשס"ו (19.4.2006) בעיר יבפטוריה שבחצי האי קרים. אח בכור ליוסטין, ויטה ואמיל.

יולי עלה עם משפחתו מחצי האי קרים לישראל בשנת 2010.

הוא גדל בראשון לציון ולמד בבית ספר יסודי "איתמר" בעיר. המשיך לכפר הנוער החקלאי "עתיד" על שם יוענה ז'בוטינסקי בבאר יעקב, שם סיים את לימודיו בשנת 2024. רכז השכבה ומחנך כיתתו תיאר אותו כ"ילד מאוד צנוע, שקט אך סקרן, אכפתי ופעיל אשר הגיע במהירות לרמה של הצטיינות הן בלימודים והן בחברה. תמיד היה מוכן לעזור לחברים ולמורים. אדם מדהים עם לב זהב, אהוב על חבריו ועל המורים".

כנער גידל שיער ארוך שעם פניו הנעימות והקורנות שיווה לו מראה ייחודי. בקרב חבריו בלט יולי בהיותו נער צנוע וענו, שקט ובעל לב זהב, כזה שיודע להתבדח ולהשתובב, לחלוק רגעי שמחה וגם רגעי עצב. חבר שיודע לתת כתף אך גם להישען ולהיפתח. עדין נפש ומסור, בעל עוצמה שקטה ונתינה אינסופית. מוריו ראו בו תלמיד חכם, סקרן ואכפתי, בעל נשמה יתרה, "ניצן קטן שלאט לאט נפתח לפרח נדיר, גדל וצבר ביטחון".

יולי היה דוגמה חיה למי שאומר – ועושה, כדבריו: "בנסיבות חשוכות אל תחכה לאור, לאור פתאומי, אלא תהיה האור הזה בעצמך".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, שבעה באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחלה המלחמה היה יולי בלימודים. כבוגר לימודים במגמות פיזיקה וביולוגיה וכמי שתואר כגאון מחשבים חשב תחילה על יחידה 8200, בהמשך החליט להתגייס לחיל השריון.

ביום 1.12.2024 ושירת כלוחם בחיל השריון. את דרכו הצבאית החל בחטיבה - 460 חטיבת ההכשרות של חיל השריון ומשם המשיך לשירות מבצעי כטען בגדוד 52 "הבוקעים "של עוצבת "עקבות הברזל" (חטיבה 401).

יולי בחר לשרת בשריון בעקבות דודו ויטלי ששירת אף הוא כלוחם בחיל השריון באותו הגדוד. "הוא עשה את המסלול שלי אותו דבר, אחד לאחד" סיפר הדוד. יולי שמר תמונת ילדות בו הוא מצולם עד דודו על קנה הטנק בטקס ההשבעה שלו.

כבר בטירונות הוא בלט בנוכחותו ובשמחת החיים יוצאת הדופן שלו. הרבה לחייך ולהשרות על כולם מרוחו הטובה, מאושר וגאה מאוד בזכות שנפלה בחלקו לשרת את המדינה. הוא חי את הצבא בכל רגע ואפילו בתור לחדר האוכל ניצל מפגש אקראי עם מפקדו וסיכם באזניו בהתלהבות את המשימה שסיימו לבצע. בתחרות שליחים שתרגלו עם הפגזים במהלך ההכשרה נפל עליו פגז. חבריו לגדוד חששו ודאגו אך כשחזר אחרי שבוע סיפר בחיוך ובשמחה שהוא בסדר ו"רק האצבע עקומה לגמרי".

בתחילת חודש יולי 2025, סיים יולי את פרקי הטירונות וההכשרה והפך לשריונר מן המניין. הוא פיתח ביטחון כחייל קרבי מיומן, מוערך ואהוד מאוד על כל סובביו, חיילים ומפקדים. הוא המשיך למלא את משימותיו עם ניצוץ בעיניים כשהוא חוזר ומשתף את חבריו בתחושותיו - כמה הוא מרגיש חלק מהגדוד וכמה הוא גאה לשרת, ללבוש מדים ולזכות למלא תפקיד לוחם בגדוד. לחברו שניר סיפר בחיוך גדול כי למחרת ייכנס לראשונה לעזה בטנק המ"מ (מפקד המחלקה). בעיני חבריו יולי סימל את הישראליות במיטבה – נער שבחר להתנדב ולהילחם בקו הראשון למען הגנת המולדת.

ביום שני 14 ביולי 2025 השתתף יולי בקרב גבורה במחנה הפליטים ג'באליה שבצפון רצועת עזה, במהלכו הצליח צוות הטנק שלו לחסל חוליית מחבלים שסיכנה את הכוחות בשטח. במהלך הפעילות התלקח פגז בצריח הטנק, פרצה שריפה ואחריה פיצוץ בצריח. יולי, שהייתה לו אפשרות לצאת מהטנק, ניסה במעשה גבורה להיכנס שוב לצריח ולהציל את חבריו אך לא הצליח, הוא ושני לוחמים נוספים נהרגו במקום.

רב-טוראי יולי פקטור נפל בקרב ביום י"ח בתמוז תשפ"ה .(14.7.2025) בן תשע-עשרה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בראשון לציון. הותיר אחריו הורים ואחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל.

אימו, אנה, ספדה לו: "יוליק, יולצ'יק, אני אוהבת אותך מאוד. אני רוצה לחבק אותך. אני מתגעגעת אליך. סלח לי בבקשה ותשמור עלינו מלמעלה".

אביו, דניס, ספד: "בן יקר שלי יולי, בן אהוב שלי, היום אני נפרד ממך אבל אני יודע שתמיד תהיה בליבי. תמיד היית ילד טוב, היית מאוד אדיב, תמיד אמרת לאבא רק כן ובסדר ואבא, עזבת כל כך מוקדם – כל כך לא הוגן. עזבת כמו גיבור, מגן המדינה. אנחנו גאים בך, היית דוגמה לרבים והראית מה זה כבוד, חובה ונאמנות. לא נאפשר לטרגדיה הזו לשבור אותנו. תמיד נזכור אותך".

ספד חברו ללימודים בבית הספר התיכון: "בחיים שלי לא חשבתי שאדבר אליך כשאתה באדמה, בלי גוף, רק זיכרון שאני מתפלל שלא יימוג, רק סממן של עוד ילד חייכן, ילד שהיה ואינו. אתה מטר אחד ממני, סך הכול זה כל כך קרוב אבל זה מרגיש כל כך רחוק. אני רוצה להודות לך על הבדיחות, על כל רגע חולף שעברנו ביחד. הרגעים שבהם ראית לנכון להישען ולהיפתח, ולכתף התמידית שתמיד נתת לי להישען עליה.

אצלנו בגדוד יש המון ילדים, אבל את חלקם לא אכיר. לא אזכה להכיר אותך כשתסיים צבא, ולא אזכה לראות אותך כשתקים משפחה".

ראש עיריית ראשון לציון, רז קינסטליך, ספד לו: "הבטתי בתמונתו של יולי, על עיניו הטובות, על החיוך הביישני והתמים, על הילד שהיה רק בן 19. קשה להבין איך החיים יכולים להיחתך באחת בגיל שבו הכול מתחיל – היו לו חלומות, תקוות, שאיפות".

חבריו של יולי עיצבו לזכרו סטיקר: "שקט במילים גדול במעשים".

הוא מונצח ב"יד לשריון" בלטרון, וביער חרבות ברזל שניטע סמוך לקיבוץ בארי.

יולי מונצח באנדרטה בכפר הנוער ע"ש יוענה ז'בוטינסקי שבו למד בבאר יעקב, ובעירו ראשון לציון – באנדרטה לנופלים בני שכונת רמת אליהו, ובבית יד לבנים העירוני.