בן רוחמה ומכלוף. יוסף נולד ביום י"ח באדר ב' תרפ"א (28.3.1921) בארפוד שבמרוקו.

יוסף גדל במרוקו עד גיל עשר, ב-1931 היגרה המשפחה לאלג'יריה (אז – מדינה תחת שלטון צרפת), לעיר אוראן שלחוף הים התיכון. באוראן יוסף למד בבית ספר "אליאנס", אך נאלץ להפסיק את לימודיו לפני סיום התיכון כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

בימי מלחמת העולם השנייה, כשבאלג'יריה שלט משטר וישי (המשטר הצרפתי בחסות גרמניה) התנדב יוסף לצבא צרפת החופשית ולחם נגד השלטון. אחרי שחרורו מהצבא עסק במסחר.

יוסף היה נאמן ומסור לאנשים שעבד איתם, תמיד הקפיד לשמור על צניעות ולא להתפאר במצבו הכלכלי הטוב. הכול הכירוהו כצעיר שקט, ששמר על לשונו ושקל את דבריו. הוא בלט בהיותו איש משפחה מסור וקשור מאוד לכל בני משפחתו, חבר טוב לידידיו הרבים, פעיל בעזרה לזולת ובמתן בסתר.

יוסף היה שוחר שלום מטבעו, ואם אירע שהיו מריבות בין יהודים לערבים היה הוא המפשר, המגשר ומי שהשכין שלום בין הצדדים. עם זאת הוא נטל חלק פעיל בפעילות משפחתו בארגון העלייה הבלתי חוקית לארץ ישראל, סייע באירוח שליחים שהגיעו מהארץ ובהעברת פליטים יהודים ממרוקו לאלג'יריה ומשם לישראל. בשנת 1947, כשהיו פרעות של הערבים נגד יהודים באזור מגוריו, היה ממארגני קבוצות של צעירים יהודים שהתאמנו ופעלו להגנה עצמית.

בשנת 1948, מיד לאחר הקמת מדינת ישראל, עלו לארץ יוסף ובני משפחתו. תחילה גרו במחנה עולים בבנימינה, ואחרי זמן קצר עברו לירושלים שזה עתה שוחררה ובנו את ביתם בשכונת בקעה.

בחודש מרס 1951 גויס יוסף לצה"ל ושובץ לחיל האוויר.

יוסף נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ד באב תשי"א (26.8.1951), בתאונת דרכים בכביש תל אביב – חיפה סמוך לקיסריה. בן שלושים בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו הורים.

יוסף מונצח באנדרטה לנופלי חיל האוויר שהוקמה בהר הטייסים, בבית יד לבנים באשדוד ובבית יד לבנים בירושלים.